אלי בר-יהלום: יומנו של חתול

01:39 am - אתחלתא

01:34 pm - 4 שנים לפיגוע במצר

היום מלאו 4 שנים לרצח בקיבוץ מצר


סירחאן סירחאן זחל מתחת לגדר הקיבוץ ורצח את כל מי שנקרה בדרכו, ביניהם אם ושני ילדיה. לאחר הפיגוע נסתייע בשני ערבים ישראלים כדי להחזיר את נשקו לארגון ששלח אותו: הפת"ח, ארגונו של אבו מאזן.
יהי זכר הנספים ברוך.

נ.ב.: אני מצטער שלא הספקתי לענות על התגובות לרשימה הקודמת - פשוט עומס העבודה הוא עצום. כשאני מגיע למחשב, אני מייד נרדם... שבת שלום!

11:50 am - מה אומרת לנו הפטרת השבוע

וּלְבָנוֹן, אֵין דֵּי בָּעֵר; וְחַיָּתוֹ - אֵין דֵּי עוֹלָה (ישעיהו מ ט"ז)

בתרגום חפשי לעברית הדלה של ימינו: לבנון עוד לא בערה מספיק, וכל מה שחי בה עוד לא הפך מספיק לקרבן.
עצוב. אבל אקטואלי.
וכדי לנחם אותנו, אומר לנו הנביא:
מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר (כו)

כל זה - בהפטרת השבוע, שכן השבת הזו היא "שבת נחמו", בה קוראים את פרק מ' בישעיהו.
ויש גם דברי תוכחה ודברי נחמה משלימים בפרשה עצמה, אבל אין נוהגים לקרוא בתורה בתשעה באב...
צום קל למי שצם, ומחשבות מועילות - לכולם!

11:07 am - קינה לתשעה באב על חורבן גוש קטיף וצפון השומרון

08:29 am - הרת עולם

10:25 pm - אלה אזכרה

אלה שמות בני משפחתי שנספו בשואה. הרשימה איננה מלאה - ומי ידע את כולם?

* הושמדו על-ידי הנאצים ועוזריהם כיהודים:

יהודה ב"ר יעקב מוהליבר, אחי-סבי
תמר מוהליבר, אשתו
שני ילדיהם יעקב ובלה
נחמן ב"ר פסח לוי, בן-דודתו של סבי
צביה לוי, אשתו
שני ילדיהם יוסף (יוס'ל) ודינה
יהודה ב"ר אשר פריד, בן-דודתו של סבי
בתיה פריד לבית פלדמן, אשתו
הרש'ל ב"ר אשר פריד, בן-דודתו של סבי
חוה פריד, אשתו
ארבע בנותיהם
אשר פריד, אביהם של יהודה והרש'ל, בעלה של דודתו של סבי
ביילה פרלוביץ', אלמנת דוד סבי
ששת ילדיה (בני-דודו של סבי) - שני בנים, ארבע בנות - עם משפחותיהם
אהרן ב"ר יוסף פרלוביץ' (בליז'ובסקי), אחיה של סבתא-רבתא שלי
בנו, נחמן פרלוביץ', עם אשתו אסתר פרלוביץ' [עד כאן - בין הרוגי העיירה בלעזשאָוו /בלז'וב/]
ליטמן ויסוצ'וק, בעלה של בת-דודתו של סבי
שני בניו, יעקב ואשר [עד כאן - נספו בחצי-האי קרים]
פַניה בת ר' מרדכי ציפין, דודתה של סבתי
אמה, סבת-סבתי [שתיהן - בהרוגות העיירה אוהלאָטשערנייבקה בפלך מוהילב]
פרידה בת ר' יהודה לייב אברשקוב לבית שנקר, דודתו של סבי
בעלה לייב אברשקוב
שלושת ילדיהם, ישראל, קלמן וסוניה [כל אלה - בצרפת]
חיניה בת ר' אליהו רובאנוב, בת-דודה של סבתא-רבתא שלי [בעיר קריבוי רוג]
משפחתו הראשונה של סבי-אשתי - משפחת ברטיק [קייב]

* נספו עם אחיהם לצרה מאומות העולם, בעת המצור הנאצי על לנינגרד:

לאה (יליזבטה) בת ר' מרדכי ציפין, דודתה של סבתי
מאכּס ב"ר מרדכי ציפין, דוד-סבתי
מלכה-אסתר בת ר' יונה ניידיטש לבית מוהליבר, סבת-סבתי
בתה, נעמי (ניוניא) בת ר' יבסיי קוויטני לבית ניידיטש, סבתא-רבתא שלי
אחותה, סוניה שטיינברג, עם בעלה ושני ילדיה

* נפלו חלל כלוחמי הצבא האדום:

פאבל שנקר, בן-דודו של סבי [נשרף בטנק]
שמעון (סימא) ב"ר יהודה מרגוליאן, סבא של אשתי

יהי זכרם ברוך.

08:07 pm - (מימונה (+מזל טוב

המימונה - ע"ש ר' מימון בן יוסף הדיין מקורדובה, אביו של הרמב"ם, שנפטר בשביעי של פסח - חשובה מכדי שנתייחס אליה כאל יום-חג של קהילה אחת.

קל לראות שמועדי ישראל העיקריים משתקפים במרווח של חצי שנה. ראש השנה ה"אישי" בא' תשרי - ראש השנה ה"לאומי" בא' ניסן. הפסח "משקף" את חג הסוכות: אחד הוא חג-חרות לאומי והשני - חג-חרות אישי-משפחתי, בו האדם משתחרר אפילו מעול ביתו ונמצא בסוכה שרצפתה - אדמה ותקרתה - כוכבי-מרום. היום השמיני מתוך שבעת ימי הסוכות - שמיני עצרת ושמחת תורה, בו מתמזגים האישי והלאומי בחידוש הברית בין בורא העולם לעם ישראל ולכל איש ואשה בו.

ידוע לנו ש"שמיני מתוך שבעה" הוא רמז לגאולה לעתיד לבוא: "ומל ה' אלהיך את לבבך ואת לבב זרעך" - אין לך מילה אלא ביום השמיני. זאת ועוד: אם בסוף סיפור הבריאה אחרי "ויכולו..." לא נאמר "ויהי ערב ויהי בוקר יום השביעי", הרי שיום השביעי עדיין לא הסתיים, ואו חיים ביום השביעי לבריאת העולם (מה שמשתלב היטב עם חוק השימור הידוע בפיסיקה, שהוא מבחינת "כי בו שבת מכל מלאכתו", או כלשון לוקרציוס קאר "ex nihilo nihil fit"). "אחרית הימים" אליה מרמזות נבואות רבות, אפוא, היא אחרית הימים המתוארים במעשה בראשית - משמע, היום השמיני. הרש"ר קורא לעם ישראל עצמו "שמיני בתוך שביעי".

אין פלא ששמיני עצרת הוא יום המסמל את ראשית הגאולה - "וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור, והארץ אזכור". ומהי השתקפותו עבור מועדי ניסן אם לא המימונה, "שמיני מתוך שבעה" של פסח?

אם נתבונן במנהגי קהילות מרוקו ותורכיה, נראה רמזים מובנים לכך שבמקור החג עמדה הבנה של עניין זה (ואין כאן המקום לפרט). היות ואנו רואים שבין תשרי לניסן מתעצם המימד הגלובלי (לאומי) , הרי שיש יסוד לראות במימונה "שמחת-תורה גלובלית" - שמחה לקראת חידוש כללי של התורה באחרית הימים, דבר שנקרא בפי גדולי החסידות והקבלה "תורתו של משיח".

תרבחו ותסעדו!

* * *

ברצוני לאחל מזל טוב לחברי היקר אוריאל ליפמנוביץ', במלאת לו 37 שנה.
(ואם מישהו יגיד שזה בגימטריה ז"ל, אשיב לו שהפסוק "זכר צדיק - לברכה" מכוון גם לאנשים חיים)
אורך ימים ופוריות יצירה!

10:24 am - ימי תשובה

מה מכינים לנו במשך עשרת ימי תשובה? תכנית. אנחנו ניתקל במצבים ונצטרך לפתור אותם. כמו במשחק אסטרטגיה, כן. רק שזה אמיתי, בחיים, רוחב מסך 360 מעלות (מי אמר "מטריקס"?).
מה התפקיד שלנו? אנחנו בוחרים. לפנות ימינה - לפנות שמאלה. לברוח - להתמודד. לאכול עוגה - להתאפק (דיאטה).

אז מה, בעצם, מכינים לנו בראש השנה, מה חותמים לנו ביום הכיפורים, אם הכל תלוי בנו (והכל, אכן, תלוי בנו)? את סוג המצבים שבהם נצטרך לבחור. כי יש בחירה של "ללכת לקולנוע או להשאר לצפות בטלויזיה" ויש בחירה של "לשבת בבוקר עם קרוב-משפחה חולה או ללכת לעבודה כי אחרת יפטרו".

יש בחירות ויש בחירות, וזה מאד עוזר אם נזכור שלמעלה, ממש למעלה, כל הבחירות האלה הן די אותו דבר, ומה שחשוב זה לבחור נכון.

ולמה, בעצם, עושים לנו את זה? מה, אנחנו עכברים כאלה קטנים במעבדה? לא, לא (לא בגלגול הזה). אז למה?

אספר לכם סיפור. אלקטרון קטן וחביב... לא, זה בשבילנו הוא קטן, בעיני עצמו הוא דווקא אלקטרון שמנמן ומטופח. אז אלקטרון עגלגל ושמנמן (נקרא לו משה) רץ בתוך חוט מוליך. הוא עושה את דרכו, פעם חולף בין דפנות המוליך ככדור טניס המועף ממחבטה של סרנה ויליאמס לכיוון אחותה ונוס (היות והאלקטרון, כפי שהוכיח תומסון האב, הוא חלקיק לכל דבר), ופעם פורש את המשרעת שלו מן הקצה אל הקצה (היות והאלקטרון, כפי שהוכיח תומסון הבן, הוא גל לכל דבר). מדי פעם משה נאלץ לבחור בין פנייה ימינה לפנייה שמאלה. אם להאמין לבעלי-המקצוע, הוא מצליח לפנות בו-זמנית לשם ולשם (ומי שהוכיח את זה, מגיע לו שייקראו לו תומסון-רוח-הקודש).
משה האלקטרון לא ממש מתעניין, מה קורה מסביב בגלל התנועות שלו. הוא סתם מטייל [למרות שבפיסיקת-החלקיקים יש לזה שם אחר].

למעשה, האלקטרון משה מפעיל מסך מחשב MAG XJ700T העומד על שולחני. באמצעות העבודה שלו אני יכול לעשות את העבודה שלי. תודה, משה.

(אבל משה כבר לא שם. הוא בקוצב-לב של מישהו. הוא במנורת-שולחן. הוא ברדיו. משה עסוק. הוא מפעיל לנו את העולם.)

אנחנו - כל אחד מאיתנו - הרבה יותר ממשה האלקטרון. אפילו משה האלקטרון הוא הרבה יותר ממשה האלקטרון בעיני בורא העולם, אבל אני מדבר עלינו. כל בחירה שאנחנו עושים מניעה את גלגלי העולם.

- אדוני ישתה קפה או תה?
- קפה.
- אדוני ישתה קפה עם חלב או בלי חלב?
- עם חלב, בלי חלב, מה אכפת לך?

כן, גם בחירה כזאת. כל בחירה.

עכשיו ברור למה התכוונו כשקראו לעם ישראל "עם הבחירה"? לא "העם הנבחר", שימו לב (הלא כבני כושיים אתם לי!) - עם הבחירה?
אה?

כתיבה וחתימה טובה.