אלי בר-יהלום: יומנו של חתול

היום עשינו עם הילדים יום פעילות מיוחד, שהתמקד בנושא "קשר". למילה "קשר", כמובן, משמעויות שונות: חיבור בין דברים, העברת מידע, קונספירציה, סתם פלונטר של חבל ואפילו דרך למדוד מהירות של אונייה.

הילדים עצמם לא ידעו מהו הנושא וניחשו אותו נכונה בסוף היום.

מתוך רשימת החידות שהמצאתי עבור היום:

א. היום יום מיוחד: אנו בדיוק בְּאֶמְצַע הַשּׁוֹבָבִים.
למה? (הופתעתי לטובה שתלמידים ענו על זה)

ב. מה מיוחד באותיות ש,ע,ט,נ,ז,ג,צ? (קל; אבל שוב הופתעתי לטובה, כי לא רק הדתיים ענו).

ג. כשמחברים את האיברים לגידים מקבלים...? (כנ"ל)

ד. אחינועם, אביגיל, מיכל ובת-שבע – מה המשותף? (ואו! כמעט כולם - למעט הדרוזים - ידעו).

ה. מה משותף לדוד גרין, הנריק גולדשמידט ויעקב שמעוני? (מסתבר שהבעיה היתה דווקא עם שמעוני, מי היה מאמין! אבל פתרו)

ו. ומה בין שלמה ארצי, יאיר לפיד ואסי דיין?

התשובות גנוזות בהמשך.

פעילות מיוחדת שהעברתי היתה משחק המאפיה. המשחק מומלץ כמשחק חברה וגם כתחליף רגשי למי שמאד רוצה לרצוח מישהו.

יום רגיל. יום מוצלח. יום יפה. כאילו לא היה פיגוע אתמול.

היום - המשימה המכרעת של תלמידי הקורס "איך עושים שפה": ליצור שפה.
התלמידים התבקשו להציע רעיונות משלהם ולממש אותם.

התוצאה: הבנות עבדו ביחד, במעגל, במטרה ליצור שפת-בנות. הבנים עבדו בתפזורת, ישבו בשורה או התפזרו במהלך הכיתה, במטרה ליצור שפה משלהם (לאו דווקא שפת-בנים).

בשפה של הבן צ' אי אפשר להגיד "יפה". ביקשתי דוגמה למשפט שכן אפשר להגיד בשפה הזו. הוא ענה: "צבא תוקף אותי, מבקש עזרה".

בשפה של הבן א' אין מילים ל"אהבה", "שלום" ואפילו "הפסד". זו שפה של גזע אלפים שמטרתם להשמיד את בני האדם. הדרך הקרובה ביותר להגיד "משא ומתן" היא לומר "ישיבת מטֶה".

רק הבנות חשבו על מילים ל"סבתא", "סבא", "עייף".

משפט לדוגמה משפת הבנות: "איפ מיפי שיפיו" - "אני אוהב(ת) את אמא".

ועם זאת, איכשהו, לאחר עבודת צוות מאומצת לכאורה, הסתבר שבקבוצת הבנות היו תת-קבוצות שעבדו בלי כל מגע זו עם זו...

לימודי מגדר, הה?