אלי בר-יהלום: יומנו של חתול

07:28 am - המצאתי סטיקר

10:11 pm

לאחרונה התבשרנו שהגרוזינים אינם רוצים עוד להיות גרוזינים בעברית. הוצע (והתקבל!) השם המגוחך "גיאורגיה".
מדוע הוא מגוחך? מכמה טעמים. ראשית, הגרוזינים עצמם מכנים את ארצם לא "גרוזיה" ולא "גיאורגיה", כי אם "סאקארְטְווֶלוֹ". קשה לבטא, אני יודע. אך לפחות יש טעם. שורש השם הוא "קארטוול", שם אחד השבטים שעיצבו את דמות העם הגרוזיני.

שנית, "גיאורגיה" פירושו "ארץ עובדי-האדמה" ביוונית; ואמנם כך - Γεωργία - מכנים היוונים את גרוזיה עד עצם היום הזה. ועם זאת, כפי הנראה, מקור השם באטימולוגיה שגויה, כיוון שאחד השמות העתיקים של גרוזיה, gurz, בתוספת הסיומת -ία כיאה לשם של ארץ, נשמע דומה למילה יוונית זו.

טעם שלישי, וחשוב ביותר: כבר יש בעברית שם לגרוזיה הגָזוּר (או שמא גָּרוּז?) מהשורש gurz. שם עתיק יומין, מהמאה ה-12, לא פחות.

בנימין בר יונה מטודלה בכבודו ובעצמו (זוכרים - "כי היה לו בלי סוף / מה לכתוב ולכתוב / לאותו בנימין מטודלה") מנה את המדינה הזו ברשימת הארצות שהקהילות היהודיות בהן כפופות לראש הגולה (ריש גלותא) דניאל בן חסדא היושב בבבל.
וכך הוא כותב בלשונו הנפלאה:

"וארץ אלניה היא ארץ מוקפת הרים ואין לה יציאה אלא על שערי ברזל שעשו אלכסנדר ושברו אותם; ושם האומה הנקראת אלן, וארץ סיביריה וכל ארץ התוגרמים עד הרי אסוה וארץ גורגן הנקראים גורגנין היושבי על נהר גיחון: והם הגרגשי, והם מתעסקים בדת הנוצרים, ועד שערי סמרכנת..." (מסעות בנימין ס"ב)

אלניה היא דגסטאן של היום, שנכבשהה בזמנו בידי האלָנים, שבט איראני נודד עם לא מעט דם גרמאני בעורקיהם - אבותיהם של האוֹסֶטִים של היום. התוֹגַרְמִים הם שם מקראי שיוחס בימי הביניים לעמים הטורקיים. ואילו גורגן היא, כמובן, גרוזיה. בנימין מטודלה אינו יכול שלא לקשר בינם לבין הגרגשים המוזכרים בתורה. נהר הגיחון (עוד שם מקראי) הוא כנראה נהר האָרַכְּס בקווקז, המוזכר בספרות הערבית בשם דומה.

גם הראב"ד הראשון (ר' אברהם אבן-דאוד, כ-1125-1198) מזכיר את ארץ גורגן ב"ספר הקבלה" שלו (למרות שמו, זהו כלל אינו ספר קבלי, כי אם מחקר הסטורי בתולדות דת ישראל).

מכאן השם "גורגים" או "גורג'ים" שבו נודעו יהודי גרוזיה עוד בראשית המאה ה-20. זוכרים את ההמנון "מעל פסגת הר הצופים" מאת אביגדור המאירי? "מעל פסגת הר הצופים / אשתחוה לך אפיים. / מעל פסגת הר הצופים / שלום לך ירושלים". בהמשך מתלונן המאירי על אחיו בני ישראל שעושים לו בעיות. כמה אקטואלי:
בְּלֵב בּוֹטֵחַ בָּאתִי הֲלוֹם
הָקִים אֶת הֲרִיסוֹתַיִךְ.
אַךְ אֵיךְ אֶבְנֶה אֶת בֵּית מִקְדָּשֵׁךְ,
אִם אֵין שָׁלוֹם בֵּין בָּנַיִךְ?
סְפָרָדִים, אַשְׁכְּנָזִים, תֵּימָנִים פָלָשִׁים,
עַרְפִּלִּים, וְגוּרְגִ'ים וַחֲרֵדִים וְחוֹפְשִׁים.

גורג'ים. (אגב, ה"חופשים" הם החילוניים של היום; ואילו ה"ערפלים" הם קהילה עתיקה בטורקיה - תודה ל-aaariel שבזכותו החכמתי).

אם כן, מה שם נקרא לארצו של שוטא רוסטוולי?
גורגן? כן. קרטווליה? למה לא. אבל גיאורגיה? בשום אופן.

נ.ב.: היה תקדים ידוע, כאשר הקיסר היילה סילאסי ביקש מישראל להפסיק לקרוא לארצו "חַבָּשׁ", כי זה עשה לו קונווטציה עם השם Abyssinia ששלטון-הכיבוש האילקי השתמש בו. עם ישראל הצייתני אימץ מייד את השם "אתיופיה". אך לפחות זה היה השם שהאתיופים עצמם השתמשו בו! (למרות שביוונית פירוש השם הוא "ארץ שרופי-הפנים", שזה, תסכימו, לא פוליטיקלי קורקט ונשמע יותר גרוע מ"ארץ עובדי האדמה", היא גיאורגיה).

11:13 am - איפ מיפי שיפיו

12:16 pm - בלבול לשוני

הכי מצחיק בשיר הזה שהוא מבוסס על שני מקרים אמיתיים של בלבול לשוני שקָרו - לא לי, אלא לתלמידיי. מוקדש להם באהבה.

* * *

רוּת וַאֲנִי כְּבָר מִזְּמָן חֲבֵרִים.
הֶחְלַטְנוּ שֶׁבָּא הַזְּמָן.
הִיא הִזְמִינָה אוֹתִי לְבֵית הַהוֹרִים
וְרָצְתָה שֶׁאֶהְיֶה מוּכָן.

אָמְרָה: עִם הוֹרַי לֹא מִתְלוֹצְצִים,
צָרִיךְ לִזְכֹּר בְּדִיּוּק:
אָבִי - רַב-חוֹבֵל שֶׁעוֹבֵד בְּ"צִים",
אִמִּי - מוֹרָה לְדִקְדּוּק.

לְיַד הַשֻּׁלְחָן אֲנִי כְּמוֹ עַל קוֹצִים,
פּוֹנֶה אֶל הָאָב וְשׁוֹאֵל:
תַּגִּיד לִי, כְּדֵי להוֹבִיל בֵּיצִים,
בֶּאֱמֶת נָחוּץ רַב-חוֹבֵל?

הוּא הִבִּיט עָלַי בְּמַבָּט הוֹרֵג,
אָז מִיָּד פָּנִיתִי לָאִמָּא:
תּוּכְלִי לְלַמֵּד גַּם אוֹתִי לְדַגְדֵּג
מֵאָחוֹרָה וְגַם מִקָּדִימָה?

מֵאָז לָמַדְתִּי מְעַט זְהִירוּת;
אֲבָל אֲנִי כְּבָר לֹא חָבֵר שֶׁל רוּת.

17.01.2006

12:28 pm - במקל, בסרגל

כולנו יודעים מה כתב נתן אלתרמן. ומה כתב יצחק אלתרמן?

יש לנו תיש
מילים: יצחק אלתרמן
לחן: עממי

יש לנו תיש
לתיש יש זקן
ולו ארבע רגליים
וגם זנב קטן
במקל בסרגל
מה שבא ליד.

כלומר, מסכן התיש. "במקל, בסרגל" - זה נשמע כאילו כולם הולכים להרביץ בשעיר-העיזים אלימות פיסית. אבל כולנו רקדנו את זה, במעגל, בטור עורפי, איך שמצליח, מה שבא ליד, שולחים עיניים אל עבר אהבותינו הראשונות - רומנטיקת הגיל החד-ספרתי, אייך?

יצחק אלתרמן. האם אתה הוא אותו יצחק אלתרמן, מורה לעברית מווארשה, בעלה של בֶּלָּה, אביו של נתן המשורר?
אני מתאר לעצמי שלא תתפנה מעיסוקיך הנוכחיים כדי לענות לי, אבל אולי תשלח מישהו? זה היה יכול להיות מאד מעניין, אתה יודע - שמי שיצר את שיר הילדים הארץ-ישראלי מספר אחד, הוליד גם את המשורר הזה, היחיד במינו.

* * *

והרי תרומתי הצנועה, האישית, לעניין התיש.

קשר השתיקה

אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הִיא מְדִינַת-הַיְּהוּדִים.
תֵּל-אָבִיב זוֹ עִיר בִּכְלָל בְּלִי הַפְסָקָה.
יֵשׁ לָנוּ קִבּוּץ וְשָׁם כֻּלָּם עוֹבְדִים;
וְיֵשׁ לָנוּ תַיִשׁ - וְלַתַּיִשׁ יֵשׁ זָקָן.

אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים מַתְחִילִים מִשּׁוּם-מָקוֹם,
רַק הַכִּשָּׁרוֹן מוֹבִיל אֶל הַפִּסְגָּה!
יֵשׁ עִתּוֹנִים וּבָהֶם כּוֹתְבִים הַכֹּל;
וְיֵשׁ לָנוּ תַיִשׁ - וְלַתַּיִשׁ יֵשׁ זָקָן.

יֵשׁ מֶמְשָׁלָה: הַטּוֹבָה בַּמֶּמְשָׁלוֹת!
יֵשׁ הַנְהָגָה חֲכָמָה וַחֲזָקָה;
יֵשׁ לָנוּ צָבָא וְיֵשׁ לָנוּ שָׁלוֹם
וְיֵשׁ לָנוּ תַיִשׁ - וְלַתַּיִשׁ יֵשׁ זָקָן.

הַיָּם יִהְיֶה גָּלִי וְשֶׁלֶג בַּחֶרְמוֹן.
יֵשׁ טֶמְפֶּרָטוּרוֹת לְהַלַּיְלָה וּמָחָר.
כָּל מִי שֶׁרוֹצֶה, יֵלֵךְ עַכְשָׁיו לִישֹׁן,
כִּי יֵשׁ לָנוּ תַיִשׁ - וְלַתַּיִשׁ יֵשׁ זָקָן.

קֶשֶׁר הַשְּׁתִיקָה. קֶשֶׁר הַפִּטְפּוּט.
אֶת הָאַזְעָקָה נִשְׁמַע כְּשֶׁנָּמוּת.

שיר זה (אולי הרוק הכבד ביותר שכתבתי עד כה, זולת "שקיעת הבית הגבוה") נכתב ב-1994. לא, באמת. 1994, לפני שמונה שנים. במילים: אלף תשע מאות תשעים וארבע. אז איך הוא יוצא לי פתאום אקטואלי כזה?

11:22 am - פלינדרום חדש בא לעולם

פָּלִינְדְּרוֹם - παλινδρομον - משפט שניתן לקרוא מימין לשמאל ומשמאל לימין באותה מידה.
כמו "Madam, I'm Adam" הידוע.
כמו "בחר בלב רחב" של ר' יהודה אלחריזי. כמו "הנוהמת בתמהונה" של עמינדב דיקמן (שעשה בשעתו את הבלתי-אפשרי ותרגם לעברית פואמה גדולה שכל שורותיה פלינדרומים; במקור הרוסי כתב אותה וֶלִימיר חְלֶבְּנִיקוֹב. דיקמן שמר במידה רבה גם על הצורה הפלינדרומית וגם על התוכן - אם היה כזה. בעיני, לפחות, התרגום העברי נראה אפילו יותר מהמקור הרוסי. את כל זה סיפרתי כדי לציין ש"הנוהמת בתמהונה" זה מהתרגום הזה). כמו "ארון קיר היה ריק נורא"( של דידי מנוסי שחלם ונתגשם לו החלום?).
יש הרבה מידע באינטרנט על מספרים פלינדרומיים (למשל, כאן - מכאן גם לקחתי את הציטוט מאלחריזי). הרבה פחות - על פלינדרומים בלשון אנוש.

והנה פלינדרום שאינני יודע אם אנושי הוא או לא, אך המצאתי אותו הבוקר:

0 = 0

רק תנסו להגיד שהוא לא פלינדרום חוקי.
מוקדש ל-avva, האיש והפלינדרום.

06:23 pm - כלגופן - פאנגראמה

משפט עברי מרתק שראוי להיזכר:

הקצין גד חזר ותבע כסא למשפט.

נעזוב שנייה את אופיו החם והעקשן (חזר ותבע!) של הקצין המסתורי, ואת אשמתו המוטלת בספק של הרהיט המשרדי. הפסוק שלעיל הוא פַּנְגְּרָמָה (מלשון παν- "הכל" ו-γραμμα "דבר כתוב"): משפט בו מופיעה כל אות ב-א"ב, ורצוי פעם אחת בלבד. אם כל אות מופיעה פעם אחת בלבד, נקרא לפאנגרמה "מושלמת".

שימוש: הצגת גופן חדש, למשל. הצעה לשם עברי גרוע: כתבכֹּל (על משקל pangram). לא טוב. הצעה לשם עברי טוב יותר: כָּלְגוֹפָן, ריבוי כָּלְגוֹפָנִים. כלומר, אם כבר אנו אומרים "גופן" בהוראת font...

ובכן, כלגופן - משפט המכיל את כל אותיות ה-א"ב, כלגופן מושלם - כלגופן המכיל כל אות רק פעם אחת! (בכלגופן מושלם עברי צריכות להיות 22 אותיות).

באנגלית אין כלגופן מושלם שבאמת נראה כמשפט בעל משמעות:
J Q Schwartz flung V D Pike my box
הוא אחת מהדוגמאות הכי פחות מלאכותיות שלקחתי מדף הכלגופנים האנגלי. כלגופן אנגלי לא-מושלם אך מפורסם מאד הוא
The quick brown fox jumps over a lazy dog.
יש איזו דרך לסחוט אותו פעמים רבות מ-Microsoft Word על-ידי כתיבת משהו כמו =rand(200,99) , השחרת הפקודה הזאת, לחיצת ENTER ועוד כמה פעולות וודו, פעם זכרתי איך עושים את זה. ב-Word העברי זה מוציא מין סיפור על דג סקרן שעשה משהו ובסוף פגש חבורה נחמדה. כלגופן מאולץ ולא מושלם.

מאידך, סיפורו של הקצין גד הוא, לדעתי, מלאכת מחשבת ויצירת אומנות. לא רק שהוא מספר סיפור קצר, קומי וצה"לי להפליא - הרי יש בו איזכור מקראי נהדר! "כי שמה ישבו כסאות למשפט, כסאות לבית דוד" (תהלים קכ"ב). אם כסאות יכולים "לשבת למשפט", למה לא לתבוע אותם?

ומי הוא בעל הכלגופן הגאוני? ...אין לי מושג. באחד מעיתוני הנוער בשנות השמונים המוקדמות, "מעריב לנוער" ואולי אפילו "הארץ שלנו", היתה תחרות קוראים: מי ימציא את הכלגופן המושלם הטוב ביותר (לא קראו לזה אז בשם כזה, כי המצאתי אותו עכשיו: אמרו, "משפט שמכיל את כל אותיות הא"ב, כל אות פעם אחת"). מישהו שלח את הפסוק הזה. והוא אפילו לא זכה במקום הראשון!

אז דעו לכם, מחברי המשפט הזה באשר תהיו, שאני מעריץ נסתר שלכם, ואתם ראויים להיכנס להסטוריה - ולו בגללו.

הקצין גד חזר ותבע כסא למשפט.

איזה יופי.

נ.ב. אשמח לקבל כלגופנים מושלמים נוספים - בעברית ובשפות אחרות!

05:38 pm - אפנדי אותנטי

שאלו אותי היום לגבי מקור המילה "אותנטי". את המקור - מילה יוונית שפירושה "עומד בזכות עצמו", ומכאן גם "עצמאי, אדון, בוס" - קל למצוא בכל מילון אטימולוגי (באינטרנט, למשל, ישנו מילון "American Heritage" לשפה האנגלית, המכיל הערות אטימולוגיות מעניינות מאד; מילון אטימולוגי עברי מקוון עודנו חלום, אך אולי גם אותו נזכה לראות מתממש?).

מה שלא מספרים שם זה שהמילה היוונית αυθεντης, שממנה בא "אותנטי" העברי, הולידה גם את התואר הטורקי "אֶפֶנְדִּי". כיצד?

שלב ראשון - דרך הנטייה ביוונית מודרנית לבטא αυ כ"אַפְ": ביוונית מודרנית קיים אפילו הכתיב αφεντης במשמעות "בוס" - בד בבד עם αυθεντης.

שלב שני - דרך הנטייה לבטא ντ כ-"נְד" או אפילו כ-"ד" (כך ανδρας - אַנְדְּרַס - "גבר" נכתב גם αντρας!).

ובכן, בלי מאמץ ובלי לצאת מדלתות האקרופוליס של השפה היוונית, הופך "אַאוּתֶ'נְטֶס" ל-"אָפֶנְדִיס", ומכאן ואילך הדרך קצרה.

לא יודע, משום מה דברים כאלה נראים לי יפים ושווים לכתוב עליהם; לא פחות מאשר הוללות-השוטים היומית של בעלי-השררה...

לתוהים כיצד יש לכתוב יוונית ב-HTML בקלות, הרי הפתרון: α = α, β = β, ...

המידע אודות efendi כגזור מ-αυθεντης נמצא במילונו של Eric Partridge שנקרא "Origins: a Short Etymological Dictionary of Modern English", הוצאת מקמילן, ניו-יורק. מידע חשוב נוסף מצאתי במילון Divry's New English-Greek and Greek-English Dictionary בעריכת ג.ק. קונסטנטינופולוס, הוצאת דיבריס, יוון.

11:58 am - עוד חידה: ארץ העבר הנצחי

זוכרים ששאלתי למקור הביטוי "ארץ העבר הנצחי" שהשתמשתי בו באחת הרשימות? איש לא פתר.

סופר ילדים היה, מדור הפלמ"ח, ושמו יהודה סַלּוּא. סיפורו "חלומו של דרור" מקשר בין הילדים של ההיום-דאז (בוני המולדת המובנת-מאליה, אלה שילדיהם לעתיד ישכחו את המובן-מאליו) לבין אבותיהם המתים, שנותרו בארץ העבר הנצחי. סיפור מקסים. באותו קובץ סיפורים ישנו גם סיפור על שמשון הגיבור (אך עתה הזכרתיו ברשימה הקודמת, והנה הוא שוב צץ!), הבא לעזרת לוחמים עבריים במלחמת השחרור.

בוודאי שבימינו אלה חירבת חיזעה תהיה הרבה יותר פופולרית ו"נכונה", וסיפורים כגון אלו של יהודה סלוא יוחתמו (יוכתמו?) כנסיון לשטיפת מוח ומיתולוגיזציה, ובמקרה הטוב כ-naiveté לשמו. אך דווקא בסיפורים אלה יש אהבת אנוש ללא גבולות, ומוסר כלל-אנושי אמיתי; הוא בונה ולא הורס; ואגב, הוא בכלל לא אנטיתיזה לחירבת חיזעה.

אי-שם על אחד ממדפי עומד הספר "חלומו של דרור" עם הקדשה מאת המחבר. קיבלתי אותו ואני בן שבע, שמונה או תשע לכל היותר. ובמה זכיתי? יהודה סלוא ז"ל (סלוצקי) היה קרוב משפחתי; אשתו לאה, חברת קיבוץ משאבי שדה, גם היא נצר למשפחתו הענפה של ר' נחמן איש בלעזשאָוו (קרא "בְּלֶז'וֹב"; 1860-1810) ז"ל, שרבים מהנושאים את השם בליזובסקי (בליז'ובסקי) הם צאצאיו.

ואלה תולדות נחמן: נחמן הוליד את יוסף (בליז'ובסקי), ויוסף הוליד את נעמי (מוהילבר), ונעמי ילדה את אשר (מוהילבר), ואשר הוליד את חיים-זאב, ייבדל לחיים ארוכים (מוהילבר), וחיים-זאב הוליד את אליהו (בר-יהלום), ואליהו זה אני. ואני הולדתי את איה, אבל זה כבר סיפור אחר.

09:38 pm - חְרְרְרְרְרְ

קצין-הליווי מכה בשלישית ברציפות... ונרדם. משימת-מילואים כה משעממת מזמן לא היתה לי. אוטובוס של אנשים ממוסד מכובד (לא אזכיר את שמו כדי לא להעירם ללא צורך) שהייתי צריך לסייר עימם על גבול הצפון. חבר'ה נחמדים ביותר, אך כה עייפים עד שלא ממש היה להם כח לסיפורים שלי.

טוב, לפחות טיפ-טיפה הוצאתי את היוונית המאובקת שלי ממרתפי-הזכרון. Kalo taxidi!

במחשבה שנייה, לכם אולי אספר את אחד הסיפורים שסיפרתי באותו אוטובוס. על גבול-הצפון ממש יושב מושב מקסים ושמו זרעית. אפשר לירוק וה"טפו" ייפול בשטח לבנון. כאשר עלו בשעתן על הקרקע, רצו לקרוא את שם המקום "זרעית", מלשון "לזרוע". אך לממשלה היה נדבן בשם רוזנוואלד לְרַצּוֹת, וועדת השמות הכריזה "לא! המקום ייקרא כפר רוזנוואלד"!

הגרעין רצה - זרעית, הממשלה - כפר רוזנוואלד, אלה בשלהם ואלה בשלהם, וכך היו מושכים עוד שנים לולא עשו הבה נתחכמה ומצאו פתרון יהודי טיפוסי.

אכן, המושב ייקרא "זרעית"! אבל - לא מלשון "לזרוע", חלילה, אלא בראשי-תיבות: זכר רוזנוואלד עימנו יישאר תמיד.

וכך היה.

סיפור אמיתי. מצאתי אותו אפילו באיזה ספר רשמי של "כרטא".