אלי בר-יהלום: יומנו של חתול
Mar. 20th, 2007
12:36 pm - חמשיר
נַעֲרָה חֲרֵדִית וּשְׁמָהּ חַנָּה
נִכְנְסָה בְּטָעוּת לְנִירְוָנָה.
הִיא הִכְרִיזָה בְּשָׁאנְטִי:
"לֹא לְכָךְ הִתְכַּוַּנְתִּי!",
וְנוֹלְדָה מֵחָדָשׁ - כְּבָנָנָה.
Jan. 29th, 2006
12:47 pm - סאטירה עצמית
הָאֲוִיר - דֵּי נָחוּץ לְמִחְיָה הוּא.
אָז תַּחְסוֹךְ בְּמִלִּים, אֵלִיָּהוּ!
וְאִם אֵיזֶה דָבָר
לֹא תוּכַל לֹא לוֹמַר -
תְּנַסֶּה לְבַטֵּא זֹאת בִּ"מְיָאוּ"!
24 ינואר 2006
Mar. 22nd, 2005
02:17 pm - כהפוגה בין סונטות - חמשיר פורימי אקטואלי
בַּיָּמִים הָהֵם, וּמָרְדֳּכַי יוֹשֵׁב בְּשַׁעַר-הַמֶּלֶךְ; קָצַף בִּגְתָן וָתֶרֶשׁ שְׁנֵי-סָרִיסֵי הַמֶּלֶךְ, מִשֹּׁמְרֵי הַסַּף, וַיְבַקְשׁוּ לִשְׁלֹחַ יָד, בַּמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרֹשׁ (אסתר ב כא)
לְבִגְתָּן, חֲבֵרוֹ הַמְּאַבְטֵחַ,
תֶּרֶשׁ סַח, מִתְלַהֵב וְשָׂמֵחַ:
"אִם אָרוּץ וְאֶצְעַק
שֶׁהַחֶרֶב הִיא סְרָק -
יֵשׁ לִשְׁנֵינוּ סִכּוּי לְנַצֵּחַ!"
Mar. 7th, 2005
02:50 pm - עוד חמשירים
בהמשך לשיחתנו מתאריך לרשימה הקודמת, עוד כמה חמשירים טריים.
מַעֲשֶׂה בְּיַלְדָּה, שְׁמָהּ רוֹנִית,
שֶׁהֵכִינָה פְּצָצָה גַרְעִינִית.
הִיא הֵנִיחָה אוֹתָהּ
בְּמֶרְכַּז הַכִּתָּה
וְחָזְרָה לְבֵיתָהּ בְּמוֹנִית.
* * *
בחמשיר זה, בסוף שורתו השנייה - חריגה קלה מכללי העברית.
כֹּה אָמַר הַזְּאֵב לַטָּלֶה:
"דַּע לְךָ שֶׁמֻּזְמָן אַתָּה לְ-
אֲרוּחָה טְעִימָה
בְּבֵיתִי. אֶלָּא מָה -
כְּמָנָה אַחֲרוֹנָה... וְכוּלֵי."
* * *
מוקדש לתלמידַי מ"מרכז מדע ודעת":
בְּמֶרכַּז הַמַּדָּע וְהַדַּעַת
לְכֻלָּם רֹאשׁ נָפוּחַ כִּדְלַעַת.
אַךְ לְפִי הַשְּׁרִירִים
הֵם יוֹתֵר מַזְכִּירִים
קַרְפָּדָה יְרֻקָּה מְמֻצַּעַת.
Mar. 1st, 2005
03:05 pm - מעשה בזקן מספרד
החמשיר האירי המקורי (limerick, על שם עיר באירלנד) מהווה 5 שורות (במקצב אנאפסטי או אמפיבראכי) בחריזת AABBA, כאשר השורה החמישית זהה כמעט לחלוטין לשורה הראשונה. למשל:
מַעֲשֶׂה בְּזָקֵן מִסְּפָרָד
שֶׁטִּיֵּל עִם נָמֵר עַל הַיָּד.
כְּשֶׁנִרְדַּם הוּא עִם עֶרֶב,
הַנָּמֵר נָם בַּגֶּרֶב
שֶׁל אוֹתוֹ הַזָּקֵן מִסְּפָרָד.
גרסה מתקדמת יותר משאירה בשורה החמישית את המילה האחרונה של השורה הראשונה, אך השורה עצמה מוסיפה משמעות חדשה לארבע קודמותיה. למשל:
מַעֲשֶׂה בְּזָקֵן מִסְּפָרָד
שֶׁטִּיֵּל עִם נָמֵר עַל הַיָּד.
כְּשֶׁנִרְדַּם הוּא עִם עֶרֶב,
הַנָּמֵר נָם בַּגֶּרֶב.
זֶה הִפְלִיא אֵת כֻּלָּם בִּסְּפָרָד.
או עם נקודה יהודית:
מַעֲשֶׂה בְּזָקֵן מִסְּפָרָד
שֶׁטִּיֵּל עִם נָמֵר עַל הַיָּד.
כְּשֶׁנִרְדַּם הוּא עִם עֶרֶב,
הַנָּמֵר נָם בַּגֶּרֶב...
הַזָּקֵן לֹא גֹרַשׁ מִסְּפָרָד!
רק חמשירים מאוחרים משחררים את השורה החמישית לחלוטין ומאפשרים לה חרוז שלישי (עדיין תוך שמירה על המבנה AABBA). אפילו אצל אמן החמשיר אדוארד ליר רק מקצת השירים שייכים לסוג זה. בכך נסללת הדרך להפיכת השורה החמישית לשורת המחץ של כל השיר. אנחנו יכולים לסיים את סיפור הזקן והנמר כך:
מַעֲשֶׂה בְּזָקֵן מִסְּפָרָד
שֶׁטִּיֵּל עִם נָמֵר עַל הַיָּד.
כְּשֶׁנִרְדַּם הוּא עִם עֶרֶב,
הַנָּמֵר נָם בַּגֶּרֶב...
מַה הֻפְתַּע הַגָּנָב מִבַּגְדָּד!
או באופן חינוכי:
מַעֲשֶׂה בְּזָקֵן מִסְּפָרָד
שֶׁטִּיֵּל עִם נָמֵר עַל הַיָּד.
כְּשֶׁנִרְדַּם הוּא עִם עֶרֶב,
הַנָּמֵר נָם בַּגֶּרֶב,
כַּיָּאֶה לְחַיּוֹת-הָמַּחְמָד.
או אפילו באופן דמוקרטי, כך:
מַעֲשֶׂה בְּזָקֵן מִסְּפָרָד
שֶׁטִּיֵּל עִם נָמֵר עַל הַיָּד.
כְּשֶׁנִרְדַּם הוּא עִם עֶרֶב,
הַנָּמֵר נָם בַּגֶּרֶב,
כִּי אָהַב הוּא לִישֹׁן בְּנִפְרָד.
הצעות נוספות, אגב, תתקבלנה בברכה. יש להקפיד על מקצב נכון, אחרת -
לִי סִפֵּר מְשׁוֹרֵר בְּרֹב עֶצֶב:
"מַה חֲבָל שֶׁחָסֵר לִי חוּשׁ קֶצֶב!
כַּאֲשֶׁר לִי אוֹמְרִים
לְחַבֵּר חַמְשִׁירִים,
בַּשּׁוּרָה הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי תָמִיד מִתְבַּלְבֵּל וְגַם לֹא מִסְתַּדֵּר עִם הַחֲרִיזָה!"
לסיום, חמשיר יומיומי פשוט - לכבוד ארוחת הצהריים היפנית שהיתה לי שלשום:
הַסּוּשִׁי הוּא אֹכֶל מוּזָר:
רַק מַתְחִיל וּמִיָּד הוּא נִגְמָר.
כַּעֲבֹר שְׁלִישׁ דַּקָּה
הַצַּלַּחַת רֵיקָה.
אָז אִמְרוּ, לָמָה הוּא כֹּה יָקָר?
נ.ב.: אתם רואים? יש חיים. אפשר לחיות. מסתבר.
Dec. 29th, 2004
10:52 pm - עתיד החינוך
אחד מהקורסים שאני מלמד הוא סדנה לכתיבה יצירתית לילדים מחוננים מכיתות ו'-ז' (ב"מרכז מדע ודעת", כרמיאל). אתמול דיברנו על חמשירים. אז בעקבות השיעור והמצב חיברתי את החמשיר הבא:
וַעֲדָה חִנּוּכִית, שְׁמָהּ דָּבְרַת,
מַגִּישָׁה הַצָּעָה לַמִּשְׂרָד:
אַחֲרֵי פִּטּוּרִים
לֹא יִהיוּ עוֹד מוֹרִים.
אָז מִי יְלַמֵּד? הַשָּׁרָת!
