אלי בר-יהלום: יומנו של חתול

04:04 pm - ?במה הם לקו

יש לי רושם שהחקירה המי-יודע-כמה נגד האתרוג הלאומי עשתה רושם כביר על עורכי החדשות. הנה, מבזק טרי (על שדרות חבל, אבל זה לא חדש, מה לעשות).

שמתם לב במה לקו המסכנים?

(עברו כמה דקות וזה לא תוקן...)

07:28 am - המצאתי סטיקר

10:11 pm

לאחרונה התבשרנו שהגרוזינים אינם רוצים עוד להיות גרוזינים בעברית. הוצע (והתקבל!) השם המגוחך "גיאורגיה".
מדוע הוא מגוחך? מכמה טעמים. ראשית, הגרוזינים עצמם מכנים את ארצם לא "גרוזיה" ולא "גיאורגיה", כי אם "סאקארְטְווֶלוֹ". קשה לבטא, אני יודע. אך לפחות יש טעם. שורש השם הוא "קארטוול", שם אחד השבטים שעיצבו את דמות העם הגרוזיני.

שנית, "גיאורגיה" פירושו "ארץ עובדי-האדמה" ביוונית; ואמנם כך - Γεωργία - מכנים היוונים את גרוזיה עד עצם היום הזה. ועם זאת, כפי הנראה, מקור השם באטימולוגיה שגויה, כיוון שאחד השמות העתיקים של גרוזיה, gurz, בתוספת הסיומת -ία כיאה לשם של ארץ, נשמע דומה למילה יוונית זו.

טעם שלישי, וחשוב ביותר: כבר יש בעברית שם לגרוזיה הגָזוּר (או שמא גָּרוּז?) מהשורש gurz. שם עתיק יומין, מהמאה ה-12, לא פחות.

בנימין בר יונה מטודלה בכבודו ובעצמו (זוכרים - "כי היה לו בלי סוף / מה לכתוב ולכתוב / לאותו בנימין מטודלה") מנה את המדינה הזו ברשימת הארצות שהקהילות היהודיות בהן כפופות לראש הגולה (ריש גלותא) דניאל בן חסדא היושב בבבל.
וכך הוא כותב בלשונו הנפלאה:

"וארץ אלניה היא ארץ מוקפת הרים ואין לה יציאה אלא על שערי ברזל שעשו אלכסנדר ושברו אותם; ושם האומה הנקראת אלן, וארץ סיביריה וכל ארץ התוגרמים עד הרי אסוה וארץ גורגן הנקראים גורגנין היושבי על נהר גיחון: והם הגרגשי, והם מתעסקים בדת הנוצרים, ועד שערי סמרכנת..." (מסעות בנימין ס"ב)

אלניה היא דגסטאן של היום, שנכבשהה בזמנו בידי האלָנים, שבט איראני נודד עם לא מעט דם גרמאני בעורקיהם - אבותיהם של האוֹסֶטִים של היום. התוֹגַרְמִים הם שם מקראי שיוחס בימי הביניים לעמים הטורקיים. ואילו גורגן היא, כמובן, גרוזיה. בנימין מטודלה אינו יכול שלא לקשר בינם לבין הגרגשים המוזכרים בתורה. נהר הגיחון (עוד שם מקראי) הוא כנראה נהר האָרַכְּס בקווקז, המוזכר בספרות הערבית בשם דומה.

גם הראב"ד הראשון (ר' אברהם אבן-דאוד, כ-1125-1198) מזכיר את ארץ גורגן ב"ספר הקבלה" שלו (למרות שמו, זהו כלל אינו ספר קבלי, כי אם מחקר הסטורי בתולדות דת ישראל).

מכאן השם "גורגים" או "גורג'ים" שבו נודעו יהודי גרוזיה עוד בראשית המאה ה-20. זוכרים את ההמנון "מעל פסגת הר הצופים" מאת אביגדור המאירי? "מעל פסגת הר הצופים / אשתחוה לך אפיים. / מעל פסגת הר הצופים / שלום לך ירושלים". בהמשך מתלונן המאירי על אחיו בני ישראל שעושים לו בעיות. כמה אקטואלי:
בְּלֵב בּוֹטֵחַ בָּאתִי הֲלוֹם
הָקִים אֶת הֲרִיסוֹתַיִךְ.
אַךְ אֵיךְ אֶבְנֶה אֶת בֵּית מִקְדָּשֵׁךְ,
אִם אֵין שָׁלוֹם בֵּין בָּנַיִךְ?
סְפָרָדִים, אַשְׁכְּנָזִים, תֵּימָנִים פָלָשִׁים,
עַרְפִּלִּים, וְגוּרְגִ'ים וַחֲרֵדִים וְחוֹפְשִׁים.

גורג'ים. (אגב, ה"חופשים" הם החילוניים של היום; ואילו ה"ערפלים" הם קהילה עתיקה בטורקיה - תודה ל-aaariel שבזכותו החכמתי).

אם כן, מה שם נקרא לארצו של שוטא רוסטוולי?
גורגן? כן. קרטווליה? למה לא. אבל גיאורגיה? בשום אופן.

נ.ב.: היה תקדים ידוע, כאשר הקיסר היילה סילאסי ביקש מישראל להפסיק לקרוא לארצו "חַבָּשׁ", כי זה עשה לו קונווטציה עם השם Abyssinia ששלטון-הכיבוש האילקי השתמש בו. עם ישראל הצייתני אימץ מייד את השם "אתיופיה". אך לפחות זה היה השם שהאתיופים עצמם השתמשו בו! (למרות שביוונית פירוש השם הוא "ארץ שרופי-הפנים", שזה, תסכימו, לא פוליטיקלי קורקט ונשמע יותר גרוע מ"ארץ עובדי האדמה", היא גיאורגיה).

11:50 am - מה אומרת לנו הפטרת השבוע

וּלְבָנוֹן, אֵין דֵּי בָּעֵר; וְחַיָּתוֹ - אֵין דֵּי עוֹלָה (ישעיהו מ ט"ז)

בתרגום חפשי לעברית הדלה של ימינו: לבנון עוד לא בערה מספיק, וכל מה שחי בה עוד לא הפך מספיק לקרבן.
עצוב. אבל אקטואלי.
וכדי לנחם אותנו, אומר לנו הנביא:
מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר (כו)

כל זה - בהפטרת השבוע, שכן השבת הזו היא "שבת נחמו", בה קוראים את פרק מ' בישעיהו.
ויש גם דברי תוכחה ודברי נחמה משלימים בפרשה עצמה, אבל אין נוהגים לקרוא בתורה בתשעה באב...
צום קל למי שצם, ומחשבות מועילות - לכולם!

11:07 am - קינה לתשעה באב על חורבן גוש קטיף וצפון השומרון

12:11 pm - שם למלחמה

מלחמה היא לא מלחמה אמיתית אם אין לה שם.

למשל, "מלחמת ששת הימים", "מלחמת יום הכיפורים". שמות מכובדים, סולידיים. מה הבעייה עם מלחמת לבנון ההיא? לא נתנו לה שם בזמן. אני זוכר איך ביום השביעי של המלחמה ב-1982 נדמה היה שיש רגיעה, והעיתונאים מיהרו והמציאו את השם "מלחמת שבעת הימים". זה נשע טוב, רק המציאות איך-שהוא לא עודכנה, והסתבר שהמלחמה נמשכה קצת יותר. "שלום הגליל" נשמע לא רע, אבל היה מאוחר מדי, וגם היו, כנראה, אנשים שלא אהבו את המילה "שלום" תקועה באמצע שם של מלחמה. הרי אז עוד מישהו עלול לחשוב שמלחמה זה דבר טוב.

איזו עוד מלחמה היתה לנו? אה, כן, "ההתנתקות". סוג מעניין של מלחמה שמדינת ישראל ניהלה נגד העם שלה. וניצחה, כמובן. למה? כי היה לזה שם טוב מוכן מלכתחילה.

זה שכתוצאה מזה יש קסאמים על כל הדרום - כבר לא משנה, כי בשביל זה יש לנו קטיושות בתור משכך-כאבים בצפון. אתם יודעים, סוג כזה של רפואה עממית, כדי שהיד לא תכאב, צריך לצבוט חזק ברגל.

נו, ולמה יש קטיושות בצפון? מה ז'תומרת - כי יש חזבאללה. כי אם יש חזבאללה, שמטרתו הגלויה והמוכרזת היא השמדת ישראל - יש קטיושות. לא בגלל המבצע של צה"ל: להזכירכם, כל השנים האלה קרית-שמונה קיבלה קטיושות בחינם, בלי שום מבצע. אז למה בכל זאת עכשיו חיפה וכרמיאל וקודם לא? כי עכשיו יש אפשרות להציג את זה יפה בזירה הבין-לאומית ולהגדיל בכך את הניצחון על האויב הציוני. כמו בסיפור על הכלב: למה הכלב מלקק את הביצים שלו? כי הוא יכול.

אז קטיושות יש, כי יש חזבאללה. למה יש חזבאללה? כי אין צד"ל. ולמה אין צד"ל? טוב, את זה כולנו יודעים. בסופו של דבר, מאותה סיבה שבגללה לא קראו למלחמה ההיא "שלום הגליל". כי מלחמה פשוט חייבת להיות דבר רע, נכון?

בואו נקרא למלחמה הזאת בשם. לא "מלחמת הטפשות" ולא "מלחמת הכסת"ח" ולא "מלחמת תוצאות ההתכנסות" כי עכשיו לא הזמן להתנצח, אלא לנצח.

בואו נקרא לה "מִלְחֶמֶת בֵּין הַמְּצָרִים". ונקווה שכמו שהיא התחילה סביב י"ז בתמוז, היא תסתיים לפני התשעה באב.

11:03 am - "מנהיג חזק ופופולרי

כותבת אריאנה מלמד ב"ידיעות אחרונות": "במהלך הלילה הזה הפך ראש הממשלה, מי שנתפס כמנהיג חזק, פופולארי ואיש שתקוות גדולות נתלות בו – לאריאל בן ורה, בן-אנוש שביר, חולה, מדמם..."

אצל רבים מאד מהעם לא נתפס אריאל שרון שליט"א כמנהיג שתקוות תלויות בו. הוא נתפס - ובמידה רבה של צדק - כמנהיג מנפץ-תקוות, איש רודף בצע ואינטרסנט שמכר את ישובי גוש קטיף תמורת שוחד של מיליונים, שחשף את ישראל לסכנת טילים והביא לפלסטינים לא את התקוה לשלום, כי אם להשמדה של ישראל, דבר שלא הוסתר בנאומיהם של אבו-מאזן ואבו-עלאא.

אותו דחפור-אדם דורסני, תוקפני והפכפך הפך כעת, באמת, לבן-אנוש שביר, חולה ומדמם. לאחד שיש לרחם עליו ולאחל לו החלמה מהירה וחיים טובים - בלי קשר לדרכו המדינית הפסולה.

האמפתיה האנושית שהניעה אנשי-שמאל להזיל דמעה בהלוויית רחבעם זאבי, ואנשי-ימין - לקונן על קברו של יעקב חזן, אותה אמפתיה אנושית מאחדת אותנו כעת בתקווה להחלמת האיש שרון. אין בכך, כמובן, כל קשר להזדהות או אי-הזדהות עם דרכו הפוליטית.

08:23 am - מחבל

מכל המחבלים שידעה ארצנו המיוסרת בשנים האחרונות, המחבל עדן נתן-זאדה הוא אחד הנתעבים ביותר.

קודם כל, כי הוא יהודי. יהודי לא רוצח אנשים חפים מפשע (איך אני יודע? כי אני יהודי). ליתר דיוק: יש יהודי שרוצח אנשים חפים מפשע, עובדה: אבל יהודי שרוצח אנשים חפים מפשע מכתים בחטאו לפני כסא הכבוד את כל עם ישראל. יש לנו מספיק חטאים גם כך.

שנית, כי הוא מתחזה נתעב. פרחח חילוני מראשון לציון, שזמן קצר לפני הפיגוע הצמיד לראשו כיפה (עכשיו יגידו שהרוצח דתי!) ועבר להתגורר בתפוח (עכשיו יגידו שהרוצח מתנחל!). במכתב שהשאיר טען שביצע את זממו כדי ששרון לא יבצע את ההתנתקות (עכשיו יגידו שהרוצח "כתום"). ואכן, לשונות-שקר מן השמאל כבר עטו על הטרף הזה: מחנה הכתום הרי לא סיפק להם אותו - כל הארץ ראתה בארועים האחרונים שעלילת הדמים שנתפרה נגד המחנה הזה היא שקר וכזב.

טוב שעדיין לא נמצא מי שיטען שצריך לעקור מן השורש את העיר ראשון-לציון - הרי שני המחבלים היהודים, עמי פופר (החילוני) מ-1990 והחלאה התורנית (תרתי משמע) עדן נתן-זאדה, מגיעים מאותה עיר!

שלישית, כי בדיוק מסיבות אלה היריות שלו פגעו ביותר מטרות ממה שכל איש-חמאס ממוצע היה חולם: הוא ירה בערבים ישראליים משפרעם, שלרוב רוצים לחיות במדינת היהודים בדו-קיום (ובשויון זכויות המגיע להם על-פי דין תורה ועל-פי כל אמות המידה של הצדק האנושי). הוא ירה בדרוזים - שבשכונתם בוצע הרצח, גם אם הקרבנות היו ערבים: בדרוזים, שהם אחינו האמיתיים, שרבים מהם, אגב, מוחים בחזקה נגד פשע הגירוש של מר שרון. אחד ממנהיגי המחנה הכתום הוא דרוזי (איוב קרא); אחד מראשוני הסרבנים הכתומים הוא דרוזי (טימור עבדאללה). הוא ירה בדתיים, שרבים חפצים לראותם סורחים; והוא ירה בכתומים, במתנגדים לפשע ההתנתקות, שמחאתם השקטה והבלתי-אלימה היא המייצגת את אופיים האמיתי. הוא ירה ביהודים כולם, ובמדינת ישראל, כי מלחמות פרצו כבר בגלל סיבות פחותות מאלה.

איש לא עומד מאחורי המפַגע הזה, איש הדמים ובן הבליעל, זולת אולי קומץ פושעים מעורערים בנפשם כמוהו. אבל תמיד יימצא, כמו לאחר מעשה הרצח שביצע יגאל עמיר ביצחק רבין, מתלהם שיפנה אצבע מאשימה לעבר חצי העם. שהוא, בעצם, הרבה יותר מחצי במקרה הזה.

נ.ב.: רעש גדול הוקם לפני זמן-מה כאשר קבוצה קטנה של מתנחלים ביצעה לינץ' (כלשון הדיווח) במחבל ערבי צעיר. למחבל, אגב, שלום. התקשורת הרבתה לדווח על המקרה כעל "לינץ' בנער פלסטיני".
תושבי שפרעם, במידה רבה של צדק, ביצעו במחבל נתן-זאדה לינץ' אמיתי, שהסתיים בהתפגרותו של הנ"ל (ואני לא בוכה עליו). האם יהיה רעש דומה בעקבות כך? האם תהיה התקשורת עקבית ותדווח על כך כעל "לינץ' בנער יהודי"? תמהני.

אליהו בר-יהלום.

01:02 am - ?פולסא דנורא לראש הממשלה

יוֹסֵף דַיָּן, מֵאָרִיק סוּרָה:
חָסִין לְפוּלְסָא הוּא דְנוּרָא.
לֹא יַעֲזֹר נֶגֶד הַאי גַּבְרָא
אֲפִלּוּ "אֲבָדָא כְּדַבְרָא".

למען הסר ספק: אלו מבינינו שאינם מאמינים במיסטיקה יכולים לא לחשוש. "פולסא דנורא" מעולם לא היה התרת דם או קריאה לרצח ח"ו, אלא פניה למלאכי מרום (למי שמאמין בהם) להחמיר עם "הנמען" בדין של מעלה. אם תרצו, מין כיבינימאט קבלי.

בפרט, לא היה קשר חומרי-סיבתי בין "פולסא דנורא" שהטיל אי-מי על יצחק רבין ז"ל ובין מעשה הרצח שבוצע בו: לא "למרות", אלא "בגלל" שהרוצח היה חובש-כיפה.

09:24 am

03:33 pm - חיי יצירה בעיר הנצורה

09:48 am - חדשות מהעיר הנצורה

01:21 pm - משעל חם מאד

כאן ניתן למצוא קטע מעניין ביותר מהתכנית "משעל חם" (ערוץ 2). למתעניינים בפרטי האקטואליה הישראלית ומה שמאחוריה - מומלץ. 9 מגה-בייט, אמנם, אך שווה כל ביט.

10:49 am - גבולות הארץ 1

כאשר אני מדבר על הארץ, איני מתכוון ל"ארץ ישראל רבתי" המיתולוגית מן הנילוס עד הפרת. מעולם לא היו אלה גבולות ארץ-ישראל זולת במוחותיהם של בעלי-חלומות החפצים לבנות אימפריה. גם בין "שתי גדות לירדן" לא היתה לנו יותר מאחת, המערבית: מואב, עמון ואדום אמנם היו נתינות הכתר היהודי/ישראלי בתקופות שונות, אבל זה היה בתקופה בה ישראל, אכן, ניסתה להפוך לאימפריה בזעיר אנפין, בדומה לארם שכנתה (כיום - סוריה). לא היתה אחיזה אמיתית לבני ישראל בגדה המזרחית וזו לא הונחלה לשבטינו בברית בין הבתרים.

ממזרח לירדן רק האזור שמסביב לכנרת - גדול אך במקצת מהשטח שנמצא כרגע בשליטה ישראלית ברמת הגולן - נושב ע"י יהודים.

זה - והרצועה הדקה ממערב לירדן ועד הנגב - מהווה את המקום הקטן שהוא מולדתנו ההסטורית.

המשך יבוא (חייב לנסוע).

05:42 am - קול הארץ

אני חושב שמי שקורא אותי, מכיר אותי מספיק כדי להבין: אני לא עוסק בפוליטיקה, אני סולד מפוליטיקה ואני מתרחק מכל הזדהות פוליטית - ימין ושמאל כאחד.

אבל הגיעו מים עד נפש.

על הטירוף שאחז בעולם החינוך עוד יסופר; כעת יש לדבר על הטירוף ושמו "תכנית ההתנתקות".

תנועת "מגן", שהיתה במקור תנועה חינוכית, יצאה מן הכלים ויוצאת לרחובות. באתר tnua מתפרסמות כרזות של התנועה. כל כרזה דוברת אמת. כל כרזה נולדת מכאב.

האם מיליון קולות שקטים יכולים לעצור את הטירוף?
אנחנו לא יודעים... אבל שווה לנסות.


אני מבקש מכם להשתתף במבצע הכלל-ארצי שיזמה התנועה.
שכל אחד ואחד, ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, 11.5.2005, בשעה 11:00, בעת הישמע הצפירה, יעמוד ויאמר בקול שקט ארבע מילים:
"כָּל הָאָרֶץ לְעוֹלָם שֶׁלָּנוּ"

זוהי לא אימרה לוחמנית. זהו רק רצון לחיות בשלום בארץ הזאת בלי סכנת הרס - והרס עצמי.

תודה.

נ.ב.: וזה שאני כותב את זה דווקא ביום השואה, זה לא מקרי.

08:24 am - שיר לסדר יום

03:01 pm - השב"כ בשירות משפחת שרון - כתבה שנאסרה לפרסום

הכתבה שלהלן צונזרה מעיתון "הצופה" של היום; צו איסור הפרסום מוכיח יותר מכל.
(שימו לב שגם הסטיקר "אריק, לילי מחכה" התגלה כפרובוקציה).

המטרה: להשחיר את תדמיתם של מתנגדי הטרנספר הגזעני של יהודי גוש קטיף

האמצעי: סוכן שב"כ הושתל במטה של מועצת יש"ע וניסה לשכנע את הפעילים לבצע פיגועים
( פרשת אושר סעד המפוצץ )
אגב (זה כבר אני, לא "הצופה" המצונזר): ישימו לב כל שורפי הצמיגים וחוסמי הנתיבים. כן, כבוד ראש הממשלה עושה מעשה המנוגד לדמוקרטיה, בעודו משכתב את מצעו ומתעלם מדרישת בוחריו. אבל מי, מי עומד מאחורי הרעיון הגאוני למחות בצורה משניאת-ציבור שכזו, שבגינה מר יוסי ביילין יכול היה להפליט "אלה האנשים שמפריעים לנו כבר 40 שנה"?

08:43 am - סונטה חינוכית

04:36 pm - הודעה על הופעות וקצת פוליטיקה

אפתח בפנינה שמצאתי דווקא במרחבי ה-LJ (שנמכר היום, אגב, במזל טוב). אדם המנסה לתרץ את עליונותה של סרבנות השמאל על סרבנות הימין, הוציא מתחת ידו את המשפט הבא:

"ראשית, סרבני השמאל הם אינדיווידואלים. החלטתם מתקבלת על צו מצפונם בלבד. לאנשי הימין אין מצפון: יש להם רב שלהוראותיו הם נשמעים."

הוא רציני. קראתי ובדקתי. זה לא "המפץ הקטן" ולא "שיפודים". זה אוטנטי.

* * *

הופעות: הערב אני מקווה להיות בפגישת ISRAFILK ברמת השרון, מחר בבוקר - להופיע בת"א לכבוד יום הולדתו של טולקין.

במוצאי שבת - הופעה בראשל"צ, פרטים אצל lavinya@livejournal.com . אני מופיע יחד עם המשורר הלאומי שלנו, יורי ליפמנוביץ'.

הופעה נוספת שלנו (אי"ה) - ביום חמישי 20.1.2005 בירושלים, שעה 19:30. לתשומת לבכם.

כיצד להגיע לשם? ( אז אני מספר לכם )
בכל ההופעות ניתן יהיה להשיג את הדיסק "המחתרת שלי" (ואולי גם דיסק נוסף, משותף ליורי ולי + נתן פרצ'יקוב).
זהו, נסעתי לאזור המרכז. נתראה!

04:10 pm - האגודה לזכויות האזרח שיחקה אותה

קראנו ב-YNET לאמור:

האגודה לזכויות האזרח פנתה לפרקליטת המדינה וממלאת מקומו של היועמ"ש, עדנה ארבל, בדרישה לאפשר לרוצח ראש הממשלה, יגאל עמיר, להינשא.

במכתב ששלחה האגודה לארבל נכתב כי זכותו של כל אסיר להינשא וכי תפקידו של שירות בתי הסוהר, בין היתר, להגן על זכויות האסירים.

האגודה דורשת מארבל שלא להגן על החלטתו של נציב שירות בתי הסוהר, רב גונדר יעקב גנות, לדחות על הסף את הבקשה.

ובצדק. כי כמו שרצח הוא רצח הוא רצח, גם אזרח הוא אזרח הוא אזרח.