אלי בר-יהלום: יומנו של חתול

לפתע

2008-05-16T06:26:12Z

לפתע

לְפֶתַע
רָקֶטָה
נָפְלָה
אֶצְלִי בָּאַסְלָה

לֹא נֹחַ
אֵין כֹּחַ
אִי אֶפְשָׁר לְהַשְׁתִּין
בְּשֶׁקֶט בְּפָלֶשְׂתִּין

(אֲגַב, גַּם נִפְגַּעְתִּי וּמַתְתִּי
אַךְ זֶה לֹא נוֹרָא וְאָיֹם
זֶה חֵלֶק כִּמְעַט אוֹטוֹמָטִי
שֶׁל תַּהֲלִיךְ הַשָּׁלוֹם)

כ"ו לעומר תשס"ח - 16 מאי 2008

באופן לוקאלי

2008-05-15T17:36:27Z

באופן לוקאלי

בְּאֹפֶן לוֹקָאלִי
לֹא קַל לִי
וּבְאֹפֶן מוֹרָאלִי
מָה רַע לִי
אַךְ בְּאֹפֶן קוֹנְקְרֶטִי
לֹא תֵּאוֹרֶטִי
לֹא פּוֹאֶטִי
לֹא פִּיּוּטִי -
מַה לַּעֲשׂוֹת אִתִּי,
מָה?
שֶׁהֲרֵי אֵינֶנִּי סוּמָא:
אוֹמְרִים לִי שָׁלוֹם וַאֲנִי רוֹאֶה מִלְחָמָה
מוֹכְרִים לִי טָהוֹר וַאֲנִי מְמַשֵּׁשׁ טֻמְאָה
מַרְאִים לִי דֵעָה וַאֲנִי מְנַחֵשׁ מֵאָה

וּבַכֹּל בַּכֹּל מֵרִיחַ שׁוֹאָה
סָבִיב -

וַהֲרֵי אָבִיב

כ"ו לעומר תשס"ח - 15 מאי 2008

עוד שיר

2008-05-13T07:28:47Z

למעשה, את הגרסה הראשונית כבר פרסמתי לפני כחודש (אז היא נולדה מתוך החוויה הכואבת והסאדו-מאזוכיסטית שבקריאת גליון חדש-חדיש של כתב-עת ישראלי לשירה מודרנית) - ומתוקף הערות בונות השתכנעתי שאכן זהו פרי בוסר ויש לתת לו להבשיל. עוד ראיה לכך ששיתוף פעולה בין כותב לקוראים הוא מבורך. תודה לכם! הנה השיר בגלגולו החדש.

שלוש משאלות

כַּמָּה שֶׁאֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק לְהָבִין אֶת הַצַּד הַשֵּׁנִי,
לִשְׁאֹב אֶת נַפְשׁוֹ לְתוֹכִי בְּפֶרֶץ כִּמְעַט-מִינִי.
אֶשְׁלֹף אֶת עַצְמוֹת מְיַסְּדַי, אֶשְׁבֹּר וְאֶטְחַן עַד דַּק
לִמְצֹא אֶת צִדְקַת-שִׂנְאָתוֹ, כִּי נָאוֹר לֹא הוֹגֵן שֶׁיִּצְדַּק.

כַּמָּה שֶׁאֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק לִכְבֹּשׁ. כַּמּוּבָן, אֶת יִצְרִי.
הַיֶּצֶר עָלוּל לְהוֹרוֹת לִי "קוּם וְהַכֵּה בַּמִּצְרִי"
בִּמְקוֹם לַעֲנוֹת אֱנוֹשִׁית בְּשֶׁטֶף חָמִים שֶׁל מִלִּים
לָרֶגֶשׁ שֶׁהוּא מְבַטֵּא בִּדְמוּת מַרְגֵּמוֹת וְטִילִים.

כַּמָּה שֶׁאֲנִי מִשְׁתּוֹקֵק לַחֲמֹק מִן הַנְּבוּאָה,
לִשְׁטֹף מִמִּצְחִי אֶת הַשֶּׁמֶן, לַסֶּגֶת לְחֹם-הַבּוּעָה:
אַקְפִּיא עַל נְיָר קִרְעֵי מִשְׁפָּטִים נְטוּלֵי צוּרָה
לְהַשְׁתִּיק אֶת הַקּוֹל הַנּוֹרָא;
וּלְזֹאת יִקָּרֵא שִׁירָה.

29.3-13.5.2008 כ"ב אדר ב' - ח' אייר תשס"ח

מה דעתכם?

חזרה אל שורשי השיר

2008-05-11T10:28:53Z

(מאמר שאולי יתפרסם היכן-שהוא)

לפני כיובל שנים קמה חבורת "לקראת" על השירה העברית – ותוכל לה. כיום, עשרות שנים אחרי שפג תוקף החריזה והמשקל המוקצים מחמת מיאוס, אחרי שכל יצירה פואטית שאינה אינטרוספקטיבה אוטיסטית מסווגת כ"לא-שירה", ניתן לנסות ולסכם תמונת מצב.

השירה העברית, אותה יפיפיה עתיקת יומין שאחזה את ידו של העם היהודי במולדת ובנכר, בקודש ובחול, בימי הימן האזרחי ויהודה הלוי, דבורה אשת לפידות ורחל מורפורגו, עמוס מתקוע ונתן אלתרמן; אותה נסיכה בת-אלמוות שנשימתה לא חדלה גם בימים שהשפה העברית כמעט ולא נשמעה בראש חוצות – עכשיו מוטלת מתה.

בחנויות הספרים מדפי השירה נעלמו ("מה אתה רוצה, אדוני, לא קוראים שירה היום"); במקרה הטוב מייחדים חצי-מדף לקלאסיקה שריח-קיטש כבר נודף ממנה, ולפעמים מצטופפים בשוליה כילדים חורגים ספריהם של המשוררים המודרניים. אני פותח אותם, ספר אחר ספר, ואיני מוצא הבדל בין שיר לשיר, בין ספר לספר, בין משורר למשורר. גרוע מזה – איני מוצא הבדל בין השירה שאני רואה לפרוזה, ולעיתים – בינה לפרוזת-החיים של העיתונים היומיים.

מסתבר שבכל זאת אפשר למצוא שירה – בעיתון: קח את מאמר המערכת, דרג אותו בשורות קצרות בעלות אורך משתנה, ליתר בטחון מחק כל מילה שביעית (להגברת האפקט המסתורי של רב-משמעות פואטית) – והא לך שירה מודרנית במלוא-הודה.

ככתוב בערך "שירה מודרנית" ב"ויקיפדיה":
* החוויה המרכזית: חוייה נפוצה של הדובר בשיר המודרני היא חוויה של אובדן ערכים ותסכול. משבר אמונה באלוהים ובאדם. תחושה של כישלון ויאוש.
* אווירה: כתוצאה מחווית היאוש והחידלון אווירת רוב השירים היא אווירה פסימית: אווירה של עצב, ניכור ויאוש.
* המסר: המסר בדרך כלל מעורפל וניתן לפירושים שונים.
* מבנה גמיש: שבירה מוחלטת של כל המוסכמות השיריות המקובלות.

(לא, אין כאן טעות: המלה "יאוש" אכן מופיעה שלוש פעמים כמעט ברציפות).

"שבירת המוסכמות המקובלות"? נהפוך הוא: כיום אלה הן המוסכמות המקובלות בכבודן ובעצמן. נסה לפרסם שיר שאינו עונה על הגדרות אלה ותסווג – במקרה הטוב – כ"פזמונאי". "פזמון" – אומרת לנו "ויקיפדיה" הכל-יודעת – "הנו שיר שנועד להיות מלווה על ידי לחן ומהווה יצירה מוזיקלית שלמה והוא לרוב ברור לקורא מהקריאה הראשונה." (ההדגשה שלי. – א.ב.-י.). מסתבר שאיזה-שהוא קונסנזוס מונחת מגבוה אמר ששתי תכונות אלו כרוכות זו בזו: איכות צורנית – ודלות תוכנית. מנין מחשבה מוזרה זו נובעת? כנראה, מ"הרהורים על שירת אלתרמן" של זך, אחד מראשי "לקראת"; ממשנתה של "לקראת" באה הפקודה לחשוב ששירה איכותית היא חסרת צורה, ששירה בעלת-צורה היא חסרת איכות. ואנו מאמינים באמונה שלמה, כי כך לימדו אותנו.

והתוצאה ידועה. לפני זמן לא רב עשיתי סקר מהיר בין הסטודנטים שלי. "מי שקורא שירה להנאתו, ירים את ידו", ביקשתי, ומתוך מאה סטודנטים שתי נערות בלבד הרימו יד, ושמותיהן אנסטסיה ומארינה.

בשום פנים איני טוען שכל שירה לא-צורנית היא פסולה. משוררים גדולים כתבו שירים לא-צורניים גדולים בעבר ובהווה. אני, למעשה, מגונן על זכותו הטבעית של משורר כן לחרוז ולהשתמש במאפייני-צורה. אני, למעשה, מרמז שהניסוי של "לקראת", שאנו היינו שְפָנָיו משך חמישים שנה, נכשל.

מה שמוצג לעתים קרובות כ"רוח הזמן", l'esprit du temps, הנו למעשה החלטה פוליטרוקית של הממסד השלטוני החדש – תכנית-התנתקות של השפה העברית מן השירה. ואין מדובר רק בנושא של משקל וחריזה. כל סממן צורני-לשוני שיש בו מימד אמנותי נשלל מהשירה כהרף עין. הרי מהי חריזה אם לא כישוף, אם לא דרך לרתק את המאזין באופן מאגי ללחש-השיר ולהצית בנשמתו איזו גחלת חדשה? היה היו בתולדות שירתנו דרכים אחרות לכשף את המאזין: התקבולת ("השמים מספרים כבוד א-ל / ומעשה ידיו מגיד הרקיע, / יום ליום יביע אומר / ולילה ללילה יחווה דעת"); האליטרציה ("ויקו למשפט / והנה משׂפח, / לצדקה / והנה צעקה"), שבשירה הסקנדינבית היתה אלמנט מרכזי; הקצב ("זה צו הגאווה: במו ידי..."); וגם הניגון והליווי המוסיקאלי ("למנצח על השמינית"; אם באו מבקרים ושללו את התואר "משוררת" מנעמי שמר, הרי שגם דוד בן ישי הוא לא יותר מנעים פזמונאי ישראל).

ידידי המלחין מיכאל אטלס אומר, שיצירת אמנות (בפרט, שירה) היא דבר פשוט הבנוי מקשרים מורכבים: מורכבות זו באה לידי ביטוי בצורה, בתוכן וברעיון העומד מאחוריהם. כאשר השירה מוותרת על המורכבות התוכנית, היא יורדת לדרגת פזמונאות; אמת. אך לדרגת מה היא מתדרדרת כשנעלמת מורכבותה הצורנית? ואגב, האם באמת השירים המקובלים כיום כקלאסיקה חדשה הם כל-כך עמוקים בתוכנם? (תשובתי האישית לשאלה זו, אחרי עיון מעמיק בגליון טרי של כתב-עת ידוע לשירה עברית, היא שלילית).

היכולים אנו להרשות לעצמנו להמשיך בתהליך-אוסלו פואטי זה שנמשך עשרות שנים – או שמותר לנו, לשם החייאת היפיפיה המתה, לחזור אל שורשיה, אל המאגיה הגבוהה המאפשרת פשטות מורכבת – בפרט, על-ידי החזרה (לא כפויה!) של החרוז והמשקל לשיר? אמת, הרבה יותר קשה לכתוב שירים כאלה: אדרבא, יתאמצו המשוררים. הרבה יותר קשה להבדיל בין שיר כזה שהוא יפה בצורתו אך ריק מתוכן – לשיר שיש בו עומק אמיתי: אדרבא, יתאמצו המבקרים. לא לחינם אמרו רבותינו: לא יגעת ומצאת – אל תאמין.

מוצ"ש, כ"א לעומר תשס"ח 10.5.2008

?זה שיר

2008-05-07T11:11:17Z

האם זה שיר? אני מקווה שכן.

שיר שלום שמח

הַקְּרָב עָבַר; עַכְשָׁיו אִישַׁן –
וְזֶה נָכוֹן –
בְּלִי הַמִּצְרָךְ הַמְּיֻשָּׁן,
הַנִּצָּחוֹן.

אֶת הַנָּחָשׁ אֶל פִּי אַצְמִיד
בְּכָל לִבִּי.
אָגֵן עָלָיו מִפְּנֵי עַצְמִי,
כְּמוֹ מַכַּבִּי.

כְּשֶׁאֶת גְּרוֹנִי אַרְסוֹ יִשְׁטֹף
וְלֹא יִבְלֹם,
אַסְפִּיק לִלְחֹשׁ לִפְנֵי הַסּוֹף:
"הֵידָד, שָׁלוֹם".

יום הזכרון תשס"ח 7 מאי 2008

?במה הם לקו

2008-05-04T13:10:32Z

יש לי רושם שהחקירה המי-יודע-כמה נגד האתרוג הלאומי עשתה רושם כביר על עורכי החדשות. הנה, מבזק טרי (על שדרות חבל, אבל זה לא חדש, מה לעשות).

שמתם לב במה לקו המסכנים?

(עברו כמה דקות וזה לא תוקן...)

תרגום חדש - אוקוג'אווה

2008-05-01T10:28:21Z

שיר שכתב המשורר הרוסי (קווקזי במוצאו) בולאט אוקוג'אווה (1924-1997) והקדיש לחברו המשורר בוריס סלוצקי.

בולאט אוקוג'אווה, עברית: אלי בר-יהלום

* * *

עַל-פִּי הַדִּין הָעוֹלָמִי
אֵין מַמְלָכוֹת נוֹפְלוֹת
מִן הֶעָמָל הַיּוֹם-יוֹמִי
אוֹ מִצָּרוֹת גְּדוֹלוֹת.

לֹא: מַמְלָכוֹת נֶחֱרָבוֹת
וְגוֹרָלָן נֶחְתָּם
כְּשֶׁאֵין לָאֲנָשִׁים כָּבוֹד
יוֹתֵר לְמַמְלַכְתָּם.

Б.Ш.Окуджава

* * *

Вселенский опыт говорит,
что погибают царства
не оттого, что тяжек быт
или страшны мытарства.

А погибают оттого
(и тем больней, чем дольше),
что люди царства своего
не уважают больше.

עוד שיר - על אנינות, כנראה

2008-04-28T15:48:33Z

ועל אומנות מודרנית?

על האנינות

אוֹ תַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת מְשׁוֹרֵר אָנִין
עֲבוּר שְׁנֵי קוֹרְאִים אוֹ שְׁלֹשָׁה,
אוֹ תַתְחִיל לִכְתֹּב עַל אֶבְרֵי הַמִּין
שֶׁל הַגֶּבֶר וְהָאִשָּׁה.

מְשוֹרֵר דָּגוּל מְבַטֵּא אֶת מַה
שֶּׁכֻּלָּם חוֹשְׁבִים בְּלִי מִלִּים.
צֵא בַּחוּץ, תַּקְשִׁיב לְכָל הַנְּשָׁמָה -
מִזְּבוּבֵי-פֵּרוֹת עַד פִּילִים.

הֵם אֵינָם רוֹצִים שִׁירֵי-תוֹכֵחָה
אוֹ שִׁירֵי "אֲנִי מַאֲמִין":
הֵם עוֹמְדִים מִתַּחַת לְחַלּוֹנְךָ,
"אֵבֶר-מִין", צוֹרְחִים, "אֵבֶר-מִין"!

מִלְיוֹנִים אֵינָם יְכוֹלִים לִטְעוֹת -
בִּמְיֻחָד בִּתְחוּם הַשִּׁירָה.
הַפָּסוּק "אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת"
הוּא כִּמְעַט מִצְוָה בַּתּוֹרָה.

אָז מַהֵר, עֲזֹב אֶת הָאֲנִינוּת
לְטוֹבַת פְּעִילוּת שׁוֹנָה
אֲשֶׁר גַּם מִתְחָרֶזֶת עִם "אֳמָנוּת"
וְגַם לֹא פָּחוֹת מְהַנָּה.

ח' בעומר תשס"ח - 28 אפריל 2008

שירים, כמובן

2008-04-28T11:09:25Z

שלום! אשמח לתגובות.

הַסִּפּוּר הַזֶּה

הַסִּפּוּר הַזֶּה, כַּנִּרְאֶה, יִגָּמֵר בְּרַע:
הַנָּבָל אֶת הַבַּנְק מְפַצֵּחַ
וְכוֹבֵשׁ אֶת הַנַּעֲרָה
וְהַטּוֹב שֶׁכִּמְעַט מְנַצֵּחַ
נֶהֱרָג מִכַּדּוּר תּוֹעֶה.
הַסִּפּוּר הַזֶּה יִגָּמֵר בְּרַע, כַּנִּרְאֶה.

הַסִּפּוּר הַזֶּה, כַּנִּרְאֶה, יִגָּמֵר בְּרַע:
עִם קָלוֹן כְּשָׂכָר לִגְבוּרָה
וְעִם כֹּחַ כִּשְׂכַר עֲבֵרָה,
עִם אֱמֶת חֲנוּקָה וּקְבוּרָה
וְעִם שֶׁקֶר גּוֹבֵר וְגוֹאֶה
הַסִּפּוּר הַזֶּה יִגָּמֵר בְּרַע, כַּנִּרְאֶה.

וְאֵינֶנִּי קוֹרֵא בִּכְתַב-עֵת,
עַל מָסָךְ אוֹ מִתּוֹךְ מְגִלָּה -
כָּל מִלָּה וּמִלָּה הִיא שֶׁלִּי, אַךְ
גַּם עָלַי כָּל מִלָּה וּמִלָּה.
כְּנֶהַג הַקַּטָּר השּׁוֹעֵט
לַתְּהוֹם שֶׁבִּקְצֵה הַמְּסִלָּה,
כְּסוֹפֵר, כְּגִבּוֹר - אֵיךְ אַצְלִיחַ
לְהַסִּיט אֶת הָעֲלִילָה?

מִימִינִי אֲפֵלָה, מִשְׂמֹאלִי מְצוּלָה,
עַל רֹאשִׁי סִימַן שְׁאֵלָה.

ח' לעומר תשס"ח - 28 אפריל 2008

בַּגִּיל שֶׁבּוֹ

בַּגִּיל שֶׁבּוֹ - לוּ בִּמְדִינוֹת הַיָּם
חָיִיתִי - כְּבָר הָיִיתִי קְלַאסִיקָן
וְשִׁירָתִי נִלְמֶדֶת בְּבֵית-סֵפֶר,
אַךְ, מִכֵּיוָן שֶׁנְּטַעְתָּנִי כָּאן,
כִּמְשׁוֹרֵר אֵינִי מַמָּשׁ קַיָּם;
בַּגִּיל שֶׁבּוֹ רֹב עֲמִיתַי בַּקֶּבֶר
וְיִתְרָתָם קוֹצֶרֶת יְבוּלִים
וּמְגַלְגֶּלֶת בְּעַרְבֵי-יָחִיד
אֶת כֹּבֶד מִשְׁנָתָם הַמְּבַלְבֶּלֶת -
אֲנִי עוֹד מִשְׁתּוֹמֵם עַל הֶעָתִיד,
אֲנִי עוֹד מְשַׂחֵק בֵּין הַמִּלִּים
בַּגַּן שֶׁל נִשְׁמָתִי, אֲנִי עוֹד יֶלֶד,
תּוֹדָה לְךָ עַל כָּךְ...

א' בעומר תשס"ח 20 אפריל 2008

איגוד הסופרים; עוד שיר

2008-04-13T11:07:25Z

ובכן, מסתבר שלא רק שהתקבלתי לאיגוד הסופרים בישראל, אלא שבין עמודי הסופרים שבאתר זה סידרו לי עמוד בשכנות טובה - משמאל לא.ב.יהושע וליהודית קציר, מתחת לדוד גרוסמן. כל דכפין ייתי ו(לא) יפסח.

וכדי לא להשאיר את זה כפיסת רברבנות גרידא - הא לכם שיר. אמנם גרסה קודמת שלו פורסמה כבר - אך הגרסה הזאת מוצאת חן בעיני יותר, איכשהוא.

אדם ללא

מָה אַתָּה יָכֹל, אָדָם לְלֹא אֲדָמָה,
אִישׁ עֲתִידָנִי, עֲנָק עֲצוּם-מֵימָדִים,
מְכַדְרֵר-עוֹלָם, רֹאשְׁךָ בַּשָּׁמַיִם – מָה
לְהָבִין תּוּכַל עָלֵינוּ, הַגַּמָּדִים?

נְמָלִים אֲנַחְנוּ, מֶלֶךְ: צְמוּדֵי-קַרְקַע,
עַל פִּסַּת-אָבָק מִתְעַקְּשִׁים וּמִתְלַהֲטִים.
כְּדֵי לִמְחֹק אוֹתָנוּ לֹא תִצְטָרֵךְ מַכָּה –
בְּטָעוּת תִּדְרֹךְ עָלֵינוּ, וְאֵין בָּתִּים.

מָה אַתָּה יָכֹל, אָדָם לְלֹא אֲדָמָה,
לְהַרְגִּישׁ מוּל נוֹף מִיקְרוֹסְקוֹפִּי שֶׁלֹּא תַכִּיר?
חוֹמוֹתֵינוּ קְטָנוֹת עָלֶיךָ: אַתָּה – חוֹמָה.
לְדַבֵּר אֵלֶיךָ – כְּמוֹ לְדַבֵּר לְקִיר.

אַךְ בַּיּוֹם בּוֹ תִכְרַע, טוֹבֵל בְּיֵאוּשׁ שָׁחֹר,
אֶת חֻרְבַּן-תִּקְווֹתֶיךָ תָּר בְּמַבָּט דּוֹעֵךְ,
יִסְתַּלֵּק צִלְּךָ – וְאָנוּ נֵלֵךְ בָּאוֹר.
לֹא בְּחַיִל וְלֹא בְּכֹחַ, אֲבָל נֵלֵךְ.

י"ז כסלו-א' ניסן תשס"ח 26 נובמבר 2007- 5 אפריל 2008

מחזור שירי ערים - גרסה חדשה

2008-04-03T19:19:21Z

חלק מהפואמה הזאת כבר פורסם ביומני ובמקומות אחרים. חלק מהטקסטים שונו ("שדרות", "תל-אביב, צהריים"), חלק הופיע בנפרד מ"מחזור שירי ערים" (ברשת, ובמקרה אחד - "שכונת גאולה" - גם בדפוס) וחלק מתפרסם היום לראשונה ("פריז"). באופן כללי "מחזור שירי ערים" עבר שיפוץ רציני ואני שמח להראותו לכם.

מחזור שירי ערים

פואֶמה זעירה

א. ירושלים, בוקר

אֲנִי מַגִּיעַ
לָעִיר הַצְּפוּפָה בָּעוֹלָם.
כֵּן.
כַּמָּה הִסְטוֹרְיָה אֶפְשָׁר לִדְחֹס
בְּסַנְטִים מְעֻקָּב מִסְכֵּן?
(אוֹ עָקוּב?
בַּמִּקְרֶה שֶׁלָּהּ זֶה סַנְטִים עָקוּב.
לֹא חָשׁוּב, בֶּאֱמֶת, לֹא חָשׁוּב).
אֵין מָקוֹם לְרַכֶּבֶת תַּחְתִּית רְאוּיָה לִשְׁמָהּ
מָה רַכֶּבֶת תַּחְתִית – הֶעֱבַרְתִּי אֶצְבַּע בַּאֲדָמָה
וְתֵכֶף גִּלִּיתִי שֶׁלֶד
שֶׁנָּפַל לְמִישֶׁהוּ מֵהָאָרוֹן.
זֶה קוֹרֶה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בָּאֶלֶף הָאַחֲרוֹן:
מֵתֶיהָ
מְצִיפִים אוֹתָהּ עַל גְּדוֹתֶיהָ.

וְזֶה, כַּנִּרְאֶה, מְדַבֵּק – מִגּוּפוֹת לְגוּפִים.
כָּאן, מֵעַל לְשִׁכְבַת הֶעָפָר, נַעֲשִׂים נִסִּים הֲפוּכִים:
עוֹמְדִים רְוָחִים
וּמִשְׁתַּחֲוִים צְפוּפִים.
לִפְעָמִים מִתְעַלְּפִים.
לִפְעָמִים גַּם – לֹא מִתְעַלְּפִים.
לִפְעָמִים קָשֶׁה לְהַבְדִּיל, כְּבָר אָמַרְנוּ: מֵתֶיהָ
מְצִיפִים אוֹתָהּ עַל גְּדוֹתֶיהָ.

מִי יִגְאָלֵךְ, אֲנִי קָם וְצוֹעֵק,
מִי לָעֲזָאזֵל
יִגְאָלֵךְ?

לֵךְ, אוֹמְרִים לִי, שָׁמַעְנוּ אוֹתְךָ, לֵךְ.

ב. תל-אביב, צהריים (סונטה)

עָמֹק-עָמֹק בְּתֵל-אָבִיב
אוּלַי מִתַּחַת לַטַּיֶּלֶת
יֶשְׁנָהּ מִפְלֶצֶת שֶׁאוֹכֶלֶת
אֶת כָּל מַה שֶׁנּוֹשֵׁם סָבִיב

יְצוּר-כִּלְאַיִם עִירוֹנִי
יְצוּר, בְּעֶצֶם, דֵּי אִירוֹנִי
הוּא גַם כָּמוֹךָ וְכָמוֹנִי
וְגַם אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי

כְּשֶׁהוּא תּוֹקֵף אוֹתְךָ פִּתְאֹם
וְאֶת שִׁנָּיו סוֹגֵר עָלֶיךָ
אַתָּה פָּשׁוּט מַמְשִׁיךְ לָלֶכֶת
וּלְחַיֵּךְ (בְּסוֹף הַיּוֹם

דְּבַר-מָה יָנוּחַ בַּמִּטָּה
וְיַאֲמִין שֶׁהוּא - אַתָּה)

ג. חיפה, לפנות ערב

מוּזָרָה כְּמוֹ חוּמוּס בְּמָדָגַסְקָר,
פְּרוֹבִינְצִיָה שֶׁל הַשָּׁמַיִם,
מוֹשַׁב הַשְּׁכִינָה לְאַחַר
שֶׁיִּרְצְחוּ אֶת יְרוּשָׁלַיִם,
אִי אַחֲרוֹן שֶׁל טֵרוּף
בְּיָם אֵין-סוֹפִי שֶׁל אִוֶּלֶת
צִנּוֹר לְשִׁירַיִךְ בִּיּוּב
וַאֲנִי לָךְ יָדִית לְדֶלֶת
וּשְׁנֵינוּ חַסְרֵי-תוֹעֶלֶת
כְּמוֹ נְשָׁמָה לְגוּף
כִּי שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים לָעוּף
וְלֹא יְכוֹלִים לָלֶכֶת

לָכֵן יִמְצְאוּ מָחָר
בַּבֹּקֶר אוֹתָנוּ כָּךְ:
אַתְּ מְחַבֶּקֶת הָר
וַאֲנִי מְחַבֵּק אוֹתָךְ.
"אֲנִי מִצְטָעֵר", אֹמַר.
הָיִיתִי פָּשוּט מֻכְרָח".

ד. סנקט-פטרבורג, מזמן

עִיר שֶׁהִיא מַחֲלָה תוֹרַשְׁתִּית חֲשׂוּכַת מַרְפֵּא
בַּצָּפוֹן הָרָחוֹק בּוֹ אֲפִלּוּ הַזְּמָן קוֹפֵא
יְהִירָה, זָרָה, בִּכְלָל לֹא רוּסִית, גּוֹלָה בְּגוֹלָה,
מִגְדָּלִים וְטִירוֹת סָבִיב, בֵּית-כֶּלֶא גָּדוֹל נִפְלָא

הֶחֱנִיפוּ לָךְ בַּשִּׁירִים, קָרְאוּ לָךְ "תַּדְמוֹר הַצְּפוֹנִית"
כְּשֶׁתַּדְמוֹר זוֹ, בְּעֶצֶם, עִיר-רְפָאִים מִזְרַח-תִּיכוֹנִית
מִי הִרְשָׁה לָךְ לָשִׂים בְּכָל יְלִידַיִךְ חוֹתֶמֶת מָרָה
הַהוֹפֶכֶת אוֹתָם לִסְנוֹבִּים וְגוֹרֶמֶת לִכְתֹּב שִׁירָה

וַאֲנִי, חֵיפָאִי-כַּרְמְלִי-יִשְׂרָאֵלִי, נָכוֹן,
יֶלֶד גּוּלוֹת, מִנְהֶרֶת-הַזְּמָן, תִּיסְלָם-בֶּנְזִין, לְבָנוֹן,
שָׁב עַכְשָׁיו וְשׁוֹאֵל אֶת עַצְמִי: הֲאִם
יָצָאתִי כֹּה מְסֻבָּךְ
בִּגְלָל מָה שֶׁנִּסִּיתִי לִשְׁכֹּחַ כָּל הַחַיִּים:

בִּגְלָל שֶׁנּוֹלַדְתִּי בָּךְ

הַגַּיְא הָאָפֹר כָּל יְמוֹת הַשָּׁנָה הַשֵּׁם יִשְׁמְרֵנִי מִשְּׁמֹר
מִלִּנְשֹׁם רוּחוֹתַיִךְ כְּבָרִאשׁוֹנָה מִלִּשְׁכַּב בְּצִלֵּךְ תַּדְמוֹר

ה. גוש דן, עם שחר

הַגְּבוּל בֵּין גִבְעָתַיִם, תֵּל-אָבִיב וְרָמַת-גָּן
דּוֹמֶה לַקָּו הַמְּחַבֵּר בֵּין הַמֶּרְחָב לַזְּמָן.
בֵּין עֲצַבִּים, פּוֹלִיטִיקָה, בְּדִידוּת וֶאֱמוּנָה,
חָכְמָה שֶׁטֶּרֶם בָּא זְמָנָהּ וּשְׁטוּת שֶׁתַּם זְמַנָּהּ.

הַגְּבוּל בֵּין גִּבְעָתַיִם, רָמַת-גָּן וְתֵל-אָבִיב
נִרְאֶה לֹא הֶגְיוֹנִי, כְּמוֹ כָּל חָלוֹם אֲשֶׁר הִכְזִיב.
רַק אִם צוֹפִים בּוֹ מֵרָחוֹק, רָצוּי - כַּמָּה שָׁנִים,
רוֹאִים אֶת צֹפֶן-הַבְּרִיאָה חָבוּי בֵּין בִּנְיָנִים;

וּמְבִינִים אֶת סוֹד הַדּוּ-קִיּוּם הַמְּגֻשָּׁם
בֵּין דֶּרֶךְ זַ'בּוֹטִינְסְקִי "פֹּה" וְזַ'בּוֹטִינְסְקִי "שָׁם";
וּבִלְחִיצַת-כַּפְתּוֹר נוֹתְנִים לַשֶּׁמֶשׁ לַעֲלוֹת:
בָּא יוֹם חָדָשׁ, וְחִיּוּכוֹ מוֹחֵק אֶת הַגְּבוּלוֹת.

ו. פריז, לאחרונה

מִי פֹּה שִׂחֵק בַּחֲלוֹם עִם הַגְדָּרוֹת נִשְׁמָתִי
אֵיךְ נַעֲשֵׂיתִי פִּתְאֹם בֶּן-פָּרְבָרִים צָרְפָתִי
אֶרֶץ זָבַת בּוֹז'וֹלֶה וְשִׁבְעַת מִינֵי קְרוּאַסּוֹן
גַּל שֶׁל שִׂנְאָה מִתְגַלֶּה וּמְבַשֵּׂר לִי אָסוֹן
כְּבָר לֹא בָּטוּחַ שֶׁחַי עוֹד לֹא יוֹדֵעַ שֶׁמֵּת
וְאֶת אוֹיְבַי בֵּין אַחַי לֹא מְזַהֶה בֶּאֱמֶת
כְּשֶׁיְּפַזֵּר הַשּׁוֹפָר אֶת חֲלוֹמִי כְּעָנָן
עוֹד אֲנַשֵּׁק אֶת עֲפַר דֶּרֶךְ נְוֵה שַׁאֲנָן.

ז. שדרות, 2008

לְמַעְלָה שֶׁמֶשׁ מִתְנוֹסֶסֶת
כְּמַצֵּבָה
לְמַטָּה אֶרֶץ מִתְבּוֹסֶסֶת
בְּמַצָּבָהּ
הִיא בָּחֲרָה לַחְרֹט עַל דֶּגֶל:
"מָבוֹי סָתוּם"
עוֹד בֶּן-אָדָם נִשְׁאַר בְּלִי רֶגֶל
לְמַעַן כְּלוּם

בַּת שִׁשִּׁים פּוֹקַחַת עַיִן וְנוֹעֶלֶת נַעֲלָהּ
עַל הָרֶגֶל שֶׁעֲדַיִן
שֶׁלָּהּ

ח. טולדו, 1492

שִׁמְעוּ, אַתֶּם! עָזַבְתִּי אֶת טוֹלֶדוֹ
לַחֲלוּטִין. שׁוּם אֵבֶר לֹא נוֹתַר
בָּעִיר, וְלֹא יַטְרִיד אֶת שַׁלְוָתָהּ:
הִיא נְקִיָּה כָּעֵת; הַכֹּל בְּסֵדֶר.

תּוֹדָה לָכֶם, שִׁמַּשְׁתֶּם לִי מוֹלֶדֶת
יָפָה - אוֹ כָּךְ הָיָה נָעִים לַחְשֹׁב.
תּודָה לָךְ שֶׁגֵּרַשְׁתְּ אוֹתִי, טוֹלֶדוֹ -
אַחֶרֶת אֵיךְ יָכֹלְתִּי לַעֲזֹב?
...הַסּוֹף. אֲנִי הוֹלֵךְ בְּלִי לַחֲזֹר.
אִשְׁתִּי מִזְּמָן הָפְכָה נָצִיב שֶׁל מֶלַח,
וּלְשׁוֹנִי הִיא הַבָּאָה בַּתּוֹר:
אֲנִי עַצְמִי אֵינִי מַבִּיט אָחוֹר,
אַךְ הִיא עוֹד מְצִיצָה וּמְמַלְמֶלֶת:
- הֵידָד לָעִיר. יְחִי אַרְמוֹן-הַמֶּלֶךְ.
כָּל הַכָּבוֹד, הֲמוֹן-חוּצוֹת שִׁכּוֹר.
הֵידָד לַדָּם. יְחִי הַמָּטָדוֹר,
יְחִי הַשּׁוֹר.
לְהִתְרָאוֹת עוֹד חֲמִשִּׁים עָשׂוֹר,
טוֹלֶדוֹ
(אִם אָז אֶזְכֹּר)

ט. שוב חיפה, שכונת גאולה, כשהבתים היו גבוהים

הַמָּקוֹם בּוֹ אֵינֶנִּי - זוֹכֵר חֲלָקִים נִבְחָרִים מִמֶּנִּי,
פְּזוּרִים בַּנִּגְלֶה לָעַיִן כְּמוֹ סִימָנֵי פִּסּוּק:
שְׁתֵּי אֶצְבָּעוֹת מִן הַמֵּאָה הַשְּׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה,
שְׁתַּיִם וָחֵצִי - עַד בָּתֵי-הַזִּקּוּק.

לָרֹב - לְאוֹר יוֹם בָּהִיר, לִפְעָמִים - לְאַחַר הַגֶּשֶׁם.

חֲצִי-שְׁכוּנָה עֲטוּרַת זָקָן וּפֵאוֹת מִתַּחַת לַגֶּשֶׁר,
חֶצְיָהּ אוֹכֶלֶת בָּשָׂר אַחֵר בְּמִגְדָּל בֶּן עֶשְׂרִים קוֹמָה
וְכֻלָּם יְהוּדִים. גָּם אַבּוּ-סָעִיד הַגּוֹזֵם אֶת הַדֶּשֶׁא.
טוֹב, אַבּוּ-סָעִיד זוֹ אוּלַי בֶּאֱמֶת הַגְזָמָה.

טִיּוּל מִשְׁפַּחְתִּי. אֲוִיר עֶרֶב-חַג מִתְמַלֵּא תִּפְאֶרֶת.
מַכֹּלֶת. חָצֵר, תּוֹפֶסֶת. שְׁבִיל-הֶחָלָב.
לַזֹּאת יִקָּרֵא "גְּאֻלָּה": וּבְכָךְ יֵשׁ חָכְמָה נִסְתֶּרֶת
חֲבוּיָה מֵעֵין דַּיָּרֵי-הַמָּקוֹם וְאַדְרִיכָלָיו.
הַנּוֹסְטַלְגִּיָה הִיא תוֹפָעָה מְיֻתֶּרֶת.
אֲנִי נוֹסְטַלְגִּי, בְּעֶרֶךְ, כְּמוֹ רֹאשׁ לְכַפּוֹת-רַגְלָיו.

וּמוּטָב.

עוֹד עוֹמְדִים הַבָּתִים, אַךְ רָץ הַזְּמָן בְּטִיסָה מְבֹהֶלֶת,
וְאוֹתָהּ גְּאוּלָה הִיא רַק שׁוּרוֹת כְּתוּבוֹת עַל נְיָר,
אֲבָל שָׁם, בְּחֶנְיוֹן יָשָׁן, יַלְדוּתִי מֻטֶּלֶת,
חִפּוּשִׁית שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין, וַאֲנִי נִכְנָס וּמוּלִי הַשֶּׁלֶט -
אֵין חֲנִיָּה.

י. משם נמשיך לכרמיאל

הַדֶּרֶךְ מֵחֵיפָה לְכַרְמִיאֵל
לֹא מְכִילָה שׁוּם נַחַת לָעֵינַיִם:
גְּבָעוֹת רֵיקוֹת, שָׂדוֹת, מוּסָךְ אוֹ שְׁנַיִם,
תּוּתִים אוֹ כְּעָכִים מִיַּד רוֹכֵל.

עֵת אֲחַפֵּשׂ עַל מָה לְהִסְתַּכֵּל,
נַפְשִׁי נִרְדֶּמֶת בְּשִׁעֲמוּמָהּ אִם
לִא מַזְכִּירָה לָהּ קֶשֶׁת בַּשָּׁמַיִם
שֶׁאֵין דָּבָר כַּזֶּה כְּמוֹ "שְׁכוּחַ-אֵל".

...אֲבָל, מִצָּד שֵׁנִי, הַכֹּל רָגוּעַ:
לֹא קְרָב, לֹא תְאוּנָה וְלֹא פִּגּוּעַ.
מַרְאֶה נָדִיר בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.

וּכְשֶׁהַמַּחְשָׁבָה הַזֹּאת חוֹדֶרֶת,
הַכֹּל פִּתְאֹם נִרְאֶה מְעַט אַחֶרֶת
בַּדֶּרֶךְ מֵחֵיפָה לְכַרְמִיאֵל.

יא. אם כבר מדברים על הנוף המקומי

שָׁם בִּשְׂדֵה מוֹקְשִׁים
גָּדַל לוֹ עֵץ מוֹקְשִׁים
מִמּוֹקֵש קָטָן לְאִילָן מַרְשִׁים
בָּאָבִיב פָּרַח וְרֵיחוֹ הֵפִיץ
וְהַפְּרִי צָמַח, כַּמּוּבָן נָפִיץ
וּבְשָׁבוּעוֹת, כְּמוֹ שֶׁמִּתְבַּקֵּשׁ
מֵהָעֵץ נִקְטֹף בִּכּוּרֵי מוֹקֵשׁ
הִסְתַּכֵּל, תַּיָּר! אֵיזֶה פְּרִי בָּשֵׁל!
כָּאן אוֹכְלִים מִמֶּנּוּ יוֹמָם וָלֵיל.
אֵיזֶה פְּרִי בָּשֵׁל! הִסְתַּכֵּל, תַּיָּר!
עַד שֶׁלֹּא תִטְעַם - לֹא תָבִין דָּבָר.

הֲרָאִיתָ מָה הָאֹדֶם נַעֲרִי זֶה שְׂדֵה מוֹקְשִׁים
שְׂדֵה מוֹקְשִׁים הָיָה שָׁם קֹדֶם וְעַכְשָׁיו הוּא שְׂדֵה מוֹקְשִׁים

יב. כרמיאל ממש

שִׁשִּׁים אֲלָפִים אֲשֶׁר אֵין הֶבְדֵּל
בֵּין יְמִינָם לִשְׂמֹאלָם:
רַחֵם, אֱלֹהַי, עַל הָעִיר כַּרְמִיאֵל,
שֶׁלֹּא תִּגָּמֵר לְעוֹלָם!

עַל בֵּית-מִקְדָּשָׁהּ שֶׁלֹּא נֶהֱרַס
כִּי הוּא לֹא נִבְנָה אַף פַּעַם.
עַל כֶּלֶב שֶׁמֵּת בָּהּ – לֹא כִּי נִדְרַס,
אֶלָּא מֵחֹסֶר-טַעַם.

עַל כָּל אֶבְיוֹנֶיהָ, עַל כָּל חֶבְיוֹנֶיהָ,
עַל שְׁלַל קַנְיוֹנֶיהָ – תִּפְאֶרֶת בּוֹנֶיהָ –
וְכָל מִכְמָנֶיהָ שֶׁאֵין.
עַל כָּל אֲבָנֶיהָ, עַל כָּל עַנְנֶיהָ
בַּתְּכֶלֶת שֶׁלֹּא תֵּאָמֵן.
עַל זֹהַר עֵינֶיהָ,
עַל טֹהַר פָּנֶיהָ -
אַתָּה, הַיּוֹדֵעַ. אָמֵן.

יג. מישור החוף, ב-25 בדצמבר

חֹרֶף בָּעִיר. וַאֲנַחְנוּ – דּוֹמִים אוֹ שׁוֹנִים?
יֵשׁ כְּבָר לְמָה לְהַשְׁווֹת, יְדִידָה וָתִיקָה!
יֵשׁ לִי פַּרְדֵּס, בּוֹ צוֹמְחִים שְׁעוֹנִים יְשָנִים,
הֵם לֹא יוֹדְעִים לַעֲבֹר עַל דַקָּה בִּשְׁתִיקָה.

שָׁם, בַּפַּרְדֵּס, מְנַפֵּץ מַנְדָּרִינוֹת בְּשֵׁלוֹת
חֹרֶף בְּרוּטָאלִי, כְּמוֹ רֹאשׁ-מֶמְשָׁלָה מְשֻׁגָּע.
זֶה שֶׁנִּכְנַס בְּשָׁלוֹם וְיָצָא בְּשָׁלוֹם
לֹא מִתְעַנְיֵן בָּאֶחָד שֶׁהֵצִיץ וְנִפְגַּע.

חֹרֶף מַשְׁמִיד יְבוּלִים, בְּעַצְמוֹ מִתְגָּאֶה,
שָׁר לְעַצְמוֹ בְּעַצְרוֹת-מְחָאָה בַּכִּכָּר...
...דַּוְקָא חָשַׁבְתִּי עָלַיִךְ: אוּלַי נִתְרָאֶה?
אַךְ, כַּנִּרְאֶה, גַּם הַיּוֹם לֹא יַצְלִיחַ, כִּי – קָר:

חֹרֶף בָּעִיר!

יד. ירושלים, לילה

רֶגַע לִפְנֵי הַתַּבְעֵרָה,
לִפְנֵי שִׁנּוּי הַתַּפְאוּרָה,
לִפְנֵי רֵאשִׁית הַסְּעָרָה,
לִפְנֵי הָרַעַשׁ,
הָיָה מְעַט מַפְחִיד יוֹתֵר,
אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי לְוַתֵּר
וְכָךְ יָצָאתִי לְבַקֵּר
בְּהַר-הַגַּעַשׁ.

רָאִיתִי גָל שֶׁל אֲבָנִים:
עָשׂוּ מִמֶּנּוּ בִּנְיָנִים
שֶׁעֲלֵיהֶם הָעֲנָנִים
בָּאוּ לָשֶׁבֶת,
וּבְתוֹכָם יֵשׁ אֲנָשִׁים,
אֲבָל לָצֵאת הֵם חוֹשְׁשִׁים,
כִּי נֶחְסְמוּ כָּל הַכְּבִישִׁים -
בּוֹנִים רַכֶּבֶת.

פִּתְאֹם בִּי קָמָה אַבְחָנָה
לִכְשֶׁהֵבַנְתִּי נְכוֹנָה
אֶת שִׁגְעוֹנָהּ וְהֶגְיוֹנָהּ
הַפְּסִיכוֹדֶלִי:
שֶׁבֵּין מֻחְלָט וְיַחֲסִי,
בֵּין עִיּוּנִי לְמַעֲשִׂי,
בֵּין הָרוּסִי לַיְּבוּסִי -
אֵין שׁוּם הֶבְדֵּל לִי.

לֹא מִשְׁתַּתֵּף בַּמִּלְחָמָה,
לֹא מְצַפֶּה לְסִיּוּמָהּ,
נִדְחָק מֵעֶצֶם קִיּוּמָהּ
אֶל הַשּׁוּלַיִם,
עַד סוֹף הַדָּם וְהָאֲוִיר,
עַד בֹּא הַשַּׁחַר הַבָּהִיר,
אֲנִי לוֹחֵשׁ אֶת שֵׁם הָעִיר
אֶל הַשָּׁמַיִם.

טו. סרנדה חיפאית

הִיא
פַּעֲרָה אֶת לִסְתוֹת הַנָּמָל
וְנָטְעָה אֶת גִּנּוֹת עֲמוּדֵי הַחַשְׁמָל
וְרִפְּדָה בְּעָנָן אֶת פִּסְגַּת הַמִּגְדָּל
שֶׁעַל הַגִּבְעָה
בַּלַּיְלָה הַזֶּה, עֵת אֵין אִישׁ בָּרְחוֹבוֹת,
רַק אֲנִי וְהָעִיר הַשּׁוֹתֶקֶת הַזֹּאת,
הִיא הוֹפֶכֶת לִהְיוֹת בִּשְׁבִילִי לְאָחוֹת,
יְדִידָה טוֹבָה

עוֹבֵר
בַּמְּכוֹנִית אֶת הַלַּיְלָה הָרֵיק
כְּאוֹהֵב – שַׂעֲרוֹת-חֲבֶרְתּוֹ בְּמַסְרֵק,
מְלַטֵּף אֶת בֶּטוֹן-הַשְּׁכוּנוֹת, מְחַבֵּק
עֲמוּדֵי-בַּרְזֶל
הַלַּיְלָה הָעִיר בִּשְׁבִילִי הִיא בַּת-זוּג
וְלַמְרוֹת שֶׁאֵינָהּ מַתְאִימָה בְּדִיּוּק
כְּבָר חִפַּשְׂתִּי נוֹשֵׂא טוֹב יוֹתֵר לְחִבּוּק
אֲבָל אֵין כַּזֶּה

כָּמוֹהָ
אֲנִי בְּשׁוּלֵי-חֲדָשׁוֹת,
לְעוֹלָם לֹא מֻזְכָּר בַּמָּקוֹם הָרִאשׁוֹן,
אַךְ תָּמִיד מִתְגַּלְגֵּל לִי עַל קְצֵה הַלָּשׁוֹן
אֵצֶל הַבְּרִיּוֹת
הַקֶּשֶׁר בֵּינֵינוּ הָדוּק לְמַדַּי
וְגַם לִי בִּלְעָדֶיהָ, גַּם לָהּ בִּלְעָדַי
לֹא יִהְיֶה בָּעוֹלָם קַל יוֹתֵר. בְּוַדַּאי:
כָּךְ צָרִיךְ לִהְיוֹת

עִם שַׁחַר
הַכֹּל מִשְׁתַּנֶּה בְּתַכְלִית
וְאֵינֶנִּי טוֹעֵן שֶׁתְּמוּרָה זוֹ שְׁלִילִית,
אַךְ אֶשְׁמֹר לִי אֶת זֵכֶר הָעִיר הַלֵּילִית
מֵעוֹלָם אַחֵר
לְגִימָה אַחְרוֹנָה מִן הַנּוֹף הַמֻּכָּר
וְנוֹסֵעַ הַבַּיְתָה, כִּי כְּבָר מְאֻחָר.
סֶרֶנָדָה לְאֶבֶן, בָּתִים וְעָפָר:
לַיְלָה טוֹב לָכֶם

1991-2008

עוד שירים

2008-03-30T10:55:06Z

מזמן לא כתבתי כאן ולמעשה אני שוקל לעבור לפלטפורמה אחרת שבה יש יותר קוראי עברית מאשר בLJ. האם כדאי? האם יש כזו? פשוט די קשה לי להשאר קול דממה דקה ללא מענה.

בינתים - שירים, כרגיל.

גיליתי שלא פרסמתי כאן שיר מלפני כמה חודשים. באותו זמן עשיתי סקר בין הסטודנטים שלי: מי קורא שירה להנאתו? מבין כמאה סטודנטים רק שתי בנות הרימו יד (וקוראים להן אנסטסיה ומרינה). נתקפתי הרהורים נוגים ומהרהורים אלה נוצר השיר הבא.

עִבְרִית, תְּמוּנַת מַצָּב

הָאָרֶץ הַזֹּאת מְלֵאָה יְהוּדִים.
וְשָׂפָה אַחַת, וּדְבָרִים אֲחָדִים.
אַךְ בְּמִי שֶׁיּוֹדֵעַ עִבְרִית נְכוֹנָה
אֶפְשָׁר לְמַלֵּא... טוֹב, בְּקֹשִׁי שְׁכוּנָה.
שְׁכוּנָה יוֹקְרָתִית, תַּרְבּוּתִית
שֶׁל עִבְרִית אֲמִתִּית, סִפְרוּתִית.
שְׁכוּנָה אֲשֶׁר בָּהּ אֲנָשִׁים מְטַיְּלִים
עִם אוֹצָר שֶׁל יוֹתֵר מִמָּאתַיִם מִלִּים.
בִּשְׁבִילָם "תַּעֲשֶׂינָה" - שָׂפָה מְדֻבֶּרֶת;
הֵם קָרְאוּ אֶת הַסֵּפֶר, לֹא רַק אֶת הַסֶּרֶט,
וְגַם "הִיא הַנּוֹתֶנֶת" זֶה אֶצְלָם לֹא רַק מִין.
לֹא תַאֲמִין!

וּמִחוּץ לַשְּׁכוּנָה לְחַסְדֵי הַחַמְסִין
מֻפְקָרִים בְּלִי גוֹאֵל מִלְיוֹנֵי אֻכְלוֹסִין
עִם עֲגָה מְדֻלֶּלֶת, צוֹלַעַת, עִלֶּגֶת,
גּוֹעֲלִית, מְצֹרַעַת, מֻלְעֶזֶת, נִלְעֶגֶת,
הַזּוֹעֶקֶת חֲמָס בַּלֵּילוֹת מִמַּכְאוֹב
וְקוֹרֵאת לְנִשְׁמַת בֶּן-יְהוּדָה בָּאוֹב:
בֹּא, עֲלֵה, אֵלִיעֶזֶר, וּמְשֹׁךְ אֶת הַגֶּזֶר -
קְרַע אֶת זוֹ הַגְּזֵרָה וְתִהְיֶה לִי לְעֵזֶר!
אַךְ עוֹנֶה פֶּרֶלְמָן:
"חֲבָל עַל הַזְּמָן".

כֵּן, מִכָּל מִשְׁתַּמְּשֵׁי הָעִבְרִית בַּמְּדִינָה
הַדּוֹבְרִים נְכוֹנָה הֵם בְּקֹשִׁי שְׁכוּנָה.
וּבֵין אֵלֶּה - כַּמָּה חֲסִידֶיהָ,
אוֹהֲדֶיהָ כַּמָּה - מִי יוֹדֵעַ?
כּוֹאֲבֶיהָ עַד בֶּכִי, שָׂשֶׂיהָ עַד צְחוֹק,
עֲבוּרָם הִיא גַּם לֶחֶם עֲדַיִן, גַּם חֹק?
הֵם מִכָּל הַשְּׁכוּנָה יְמַלְּאוּ בִּנְיָן.
וְיוֹדְעֵי הַנִּקּוּד? הֵם אוּלַי מִנְיָן.
וּבְמִי שֶׁאוֹהֵב שִׁירָה
אֶפְשָׁר
לְמַלֵּא
סִירָה.

...לְמַלֵּא וְלִשׁלֹחַ לַיָּם בִּסְעָרָה:
לָהֶם טוֹב בְּיַחַד, וְלָנוּ לֹא רַע.

כ"ד כסלו תשס"ח 3 דצמבר 2007

עוד בנוגע לשירה (אני, אגב, דווקא חושב שאין יותר מדי טעם בלכתוב שירים על שירה, שהרי זו מעין הסתכלות אין-סופית בשורה של מראות - ובכל זאת). נתחבר אתמול בהשראת גליון של כתב-עת ספרותי שהתגלגל לידי.

~~הִזְדַּהוּת~~ השיר תוקן ובגלגולו החדש נקרא "שלוש משאלות"

ועוד שעשוע קטן - חידה מתמטית בחרוזים. המקור, אצל מֶטְרוֹדוֹרוֹס, כמובן, אינו חרוז, אלא כתוב לפי מיטב המסורת השקולה של השירה היוונית. זהו טקסט 14.126 מה-Anthologia Graeca המתיימר להיות כתובת-המצבה של המתמטיקאי הגדול דיופנטוס.

כָּאן יָשֵׁן דִּיוֹפַנְטוֹס לָעַד אֶת שְׁנָתוֹ.
רַק שִׁשִּׁית מֵחַיָּיו נִמְשְׁכָה יַלְדוּתוֹ.
עוֹד אַחַת-חֶלְקֵי-שְׁתֵּים-עֶשְׂרֶה - צָץ לוֹ זָקָן;
עוֹד שְׁבִיעִית מֵחַיָּיו - וְהִנֵּה הוּא חָתָן.

עוֹד חָמֵשׁ שְׁנוֹת חַיִּים - וְנוֹלַד לוֹ הַבֵּן:
חַי פִּי שְׁנַיִם פָּחוֹת מֵאָבִיו, הַמִּסְכֵּן!
הִזְדַּקֵּן הֶחָכָם בְּאַרְבַּע שְׁנוֹת הַשְּׁכוֹל
אַחֲרֵי מוֹת הַבֵּן - וְיָרַד אֶל הַשְּׁאוֹל.

עוֹבֵר-אֹרַח! כַּבְּדֵהוּ לְפִי תוֹרָתוֹ
וְחַשֵּׁב: בֶּן כַּמָּה הוּא הָיָה בְּמוֹתוֹ?

(תורגם 23.3.2008; המקור היווני כאן)

אשמח לתגובות.

גולם במעגל

2008-03-02T07:54:52Z

יֵשׁ לָנוּ גֹלֶם בַּמַּעְגָּל
לְשׁוּם דָּבָר הוּא אֵינוֹ מְסֻגָּל:

לְמַלֵּא דְרִישׁוֹת
לַעֲמֹד בִּשְׁלָשׁוֹת
לְהַדְחִיק רְגָשׁוֹת
לְהַצְלִיף בְּשׁוֹט -
כְּלוּם!

יֵשׁ לָנוּ גֹלֶם בַּמַּעְגָּל
אַךְ תֵּכֶף יַגִּיעַ דְּמוּי-מַהֲרַ"ל:

הוּא אֵלָיו יִגָּשׁ
וּלְפִיו מַמָּשׁ
פֶּתֶק יִדְחֹף
דְּמוּי שֵׁם מְפֹרָשׁ

וּמַה מְּפֹרָשׁ בַּפֶּתֶק?

שֶׁאוֹיֵב הוּא לֹא מִי שֶׁהוֹרֵס וְדוֹרֵס
אֶלָּא מִי שֶׁקַּיָּם כְּנֶגְדּוֹ אִינְטֶרֶס.
שֶׁאוֹיֵב הוּא לֹא זֶה שֶׁמַּשְׁחִית וּמַכְרִית
אֶלָּא זֶה שֶׁאֵינֶנּוּ כָּלוּל בַּתָּכְנִית.

וְהַגֹּלֶם עוֹמֵד וְעוֹבֵד כְּסִדְרוֹ
וּמֵאָז עַד קִבְרוֹ לֹא חוֹזֵר לְסוּרוֹ
וְאַף פַּעַם אַף פַּעַם אַף פַּעַם אַף פַּעַם
אַף פַּעַם אַף פַּעַם לֹא קָם עַל יוֹצְרוֹ.

כ"ב אדר א' תשס"ח 28 פברואר 2008

תשס"ח

2008-02-11T17:08:38Z

ּתַשְׁסַ"ח

לְמַעְלָה שֶׁמֶשׁ מִתְנוֹסֶסֶת
כְּמַצֵּבָה
לְמַטָּה אֶרֶץ מִתְבּוֹסֶסֶת
בְּמַצָּבָהּ
חוֹרֶטֶת שְׁתֵי מִלִּים עַל דֶּגֶל:
"מָבוֹי סָתוּם"
עוֹד בֶּן-אָדָם נִשְׁאַר בְּלִי רֶגֶל
לְמַעַן כְּלוּם
וּבַת שִׁשִּׁים פּוֹקַחַת עַיִן
וְנַעֲלָהּ
עוֹלָה עַל רֶגֶל שֶׁעֲדַיִן
שֶׁלָּהּ

11 פברואר 2008 ו' אדר א' תשס"ח

כמה שירים חדשים

2007-11-29T11:00:33Z

אשמח לתגובות.
מְאוֹרוֹת

הוּא אָמַר פִּתְאֹם: "הַקִּבּוּץ שֶׁלִּי מִתְפָּרֵק.
כְּבָר עֶשְׂרִים שָׁנָה שֶׁהוּא מְתַפְקֵד עַל רֵיק.
זֶה נִסְגַּר עִם בֵּית-הָאָבוֹת בּוֹ מֵתוּ הַחֶבְרֶ'ה
שֶׁזָּכְרוּ אֶת גִּבְעוֹת חַרְתִּיָּה וְשֵׁיךְ-אַבְּרֵק.

אַחֲרֵי הַצָּבָא", - הוֹסִיף וְהִבִּיט בַּכְּבִישׁ, -
"לֹא הָיָה לִי גְּרוּשׁ. עָבַדְתִּי קְצָת בְּחָרִישׁ:
יְהוּדִי יָחִיד, כֻּלָּם עַרְבִים וְתַאילַנְדִים".
"זֶה הָיָה מַפְחִיד?", שָׁאַלְתִּי. "לֹא, רַק מֵבִישׁ."

...וְהִמְשִׁיךְ לִנְהֹג. נָסַעְתִּי אִתּוֹ בִּטְרֶמְפּ.
הָרַמְקוֹל חִרְחֵר בָּרֶקַע עִם אֵיזֶה טְרֶשׁ.
כְּבִישׁ עַכּוֹ-חֵיפָה. מִסְעָדוֹת, פִּרְסוֹמוֹת, נֵאוֹנִים.
צִיוּרִי כִּמְעַט כְּמוֹ פָּרִיז שֶׁל טוּלוּז-לוֹטְרֶק.

בָּרַמְזוֹר גִּמְגֵּם: "הַהֵם שֶׁבַּהַתְחָלָה...
הֵם הָיוּ חֲבֵרִים. בִּמְלֹא מוּבַן הַמִּלָּה.
הֵם פָּשׁוּט נֶהֱנוּ לַעֲבֹד וְלִחְיוֹת בְּיַחַד,
רְחוֹקִים מִגּוֹלָה וּמִקֹּר הָעִיר הַגְּדוֹלָה.

וְגָדְלוּ בָּנִים. אֲנַחְנוּ הַנְּכָדִים.
סַךְ-הַכֹּל שְׁכֵנִים. אֲפִלּוּ לֹא יְדִידִים."
(דַּעְתִּי הֻסְחָה. כֵּיצָד, חָשַׁבְתִּי לְפֶתַע,
הַיְּקוּם נִרְאֶה בַּחֲמִשָּׁה מְמַדִּים?

לֹא מִזְּמָן קָרָאתִי בְּ"סֵפֶר הַיְּצִירָה",
מְגִלָּה קְדוּמָה עִם תְּמוּנַת-עוֹלָם מוּזָרָה,
עַל שְׁלֹשָׁה מְמַדֵּי-מֶרְחָב, וְנוֹסָף לְאֵלֶּה
"מֵרֵאשִׁית וְעַד אַחֲרִית" וּ"מִטּוֹב עַד רַע").

אוֹר יָרֹק. נִפְלַט לִי: "מָה עִם הַצִּיּוֹנוּת?"
"עִם הַ-מָּה?", שָׁאַל. עָנִיתִי: "לֹא, בִּרְצִינוּת".
הוּא חָשַׁב וְאָמַר: "תִּרְאֶה, הֵם שֵׁרְתוּ בְּצַהַ"ל,
אֲבָל לֵךְ תִּקְנֶה עִם צִיּוֹנוּת בַּחֲנוּת."

וְנָסַעְנוּ הַרְבֵּה עוֹד בִּרְחוֹבוֹת אֲפֵלִים,
וְהָיוּ מִלִּים וּמַה שֶּׁאֵין בּוֹ מִלִּים.
וְהִקְשִׁיבוּ לָנוּ, רָחוֹק וְקָרוֹב גַּם יַחַד,
בְּעוֹלָם חֲמֵשׁ-מֵמַדִּי מְאוֹרוֹת גְּדוֹלִים.

י"ט כסלו תשס"ח – כ"ט נובמבר 2007
__________________________________

~~אדם ללא~~

שיר זה עודכן - הנה גרסתו החדשה
__________________________________

לְבָאֵי קְהִלַּת כַּסִּית

ויאמר: לא אשחית בעבור העשרה
--בראשית י"ח לב

יוֹם אֶחָד, כַּאֲשֶׁר נִשָּׁאֵר עֲשָׂרָה,
לֹא תֻשְׁמַד בִּזְכוּתֵנוּ קִרְיַת הַשִּׁירָה.
נִתְאַסֵּף בְּאֵיזוֹ מִסְעָדָה
וּבְיַחַד, בְּנֶפֶשׁ מֻכְתֶּמֶת בִּדְיוֹ,
נַאֲכִיל זֶה אֶת זֶה כָּל אֶחָד בְּפִרְיוֹ:
לְבַדֵּנוּ, וְאִישׁ לֹא יֵדַע.

וְנִקְרָא זֶה לַזֶּה - בִּמְאֻנָּךְ לָאֻמָּה -
מִי תַרְגּוּם, מִי פִּזְמוֹן עַל עִנְיָן דְּיוֹמָא,
מִי בַּלָּדָה; נִצְחַק וְנִבְכֶּה.
וְאֶחַד יֵאָנַח עַל טִרְדוֹת הַשָּׁעָה...
...וְיִרְאֶה הַמַּלְאָךְ שֶׁנּוֹתַרְנוּ תִּשְׁעָה,
וְיָקוּם עַל הָעִיר, וְיַכֶּה.

ט"ז כסלו תשס"ח 25 נובמבר 2007

תזכורת

2007-07-23T08:53:35Z

קינה חדשה לתשעה באב

מָה אַתָּה רוֹאֶה

2007-05-08T09:16:30Z

מָה אַתָּה רוֹאֶה
גוילין נשרפין ואותיות פורחות (עבודה זרה ח ע"א)

מִלִּים קְצוּצוֹת
אֶפְשָׁרוּיוֹת מֻחְמָצוֹת
שׁוּרוֹת שְׁבוּרוֹת
הַבְטָחוֹת עֲקָרוֹת
תְּכָנִים טְחוּנִים
מִמֹּחוֹת שְׁחוּנִים
וְאוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת
אוֹתִיּוֹת פּוֹרְחוֹת

המצאתי סטיקר

2007-05-01T05:31:23Z

הקסאם   -   עף
הקטיושה -   עפה,
ומה איתך,   אהוד?

אתחלתא

2007-04-23T22:39:25Z

אַתְחַלְתָּא

עַל כָּל גִּבְעָה וּמִתַּחַת כָּל שִׂיחַ
אֲנַחְנוּ בּוֹדְקִים, מְחַפְּשִׂים תַּ'מָשִׁיחַ:
מָשִׁיחַ, מָשִׁיחַ, מָשִׁיחַ - הַשְׁמִיעַ קוֹל!
מָשִׁיחַ, תֵּצֵא עַכְשָׁיו - תֵֹצֵא בְּגָדוֹל,
תֵּצֵא כָּל-יָכֹל.
הוּא כְּבָר כָּל-כָּךְ הַרְבֵּה זְמָן מִסְתַּתֵּר
שֶׁשָּׁכַחְנוּ אֶת כָּל סִימָנֵי הַהֶכֵּר:
אוּלַי הַמָּשִׁיחַ עָצִיץ? אוּלַי עֵץ בַּגִּנָּה?
אוּלַי הוּא אִשָּׁה? אוּלַי הוּא יַלְדָּה קְטַנָּה?
אוּלַי - הַשְּׁכֵנָה.

בֹּא!.. אַל תָּבֹא!.. בֹּא!.. אַל תָּבֹא!..
בֹּא תְרַחֵם עַל הַסְּטָטוּס קְווֹ.
כֵּן - בִּזְמַנִּי... לֹא בִּשְׁבִילִי...
לָלֶכֶת עִם וּלְהַרְגִּישׁ בְּלִי
מָשִׁיחַ.

הֲמוֹן אֲנָשִׁים עִם תְּמוּנָה שֶׁל רַב
עוֹמְדִים וְרוֹצִים מָשִׁיחַ עַכְשָׁיו -
אוּלַי הַמָּשִׁיחַ מֵת וְיָקוּם לִתְחִיָּה?
אוּלַי לֹא יָקוּם, אוּלַי מֵעוֹלָם לֹא הָיָה?
אוּלַי - אַשְׁלָיָה?
אַךְ אִם בַּשָּׁמַיִם פָּתְחוּ בִשְׁבִיתָה,
אָז אַתְּ וְאַתֶּם וַאֲנִי וְאַתָּה -
מָשִׁיח, מָשִׁיחַ, מָשִׁיחַ, מָשִׁיחַ וְשׁוּת' -
נַתְחִיל לַעֲשׂוֹת נִסִּים בְּלִי לִשְׁאֹל רְשׁוּת:
אוּלַי זֶה פָּשׁוּט?

פֹּה מִשְׁפָּחָה, שָׁם נְסִיכָה:
תְּחִיַּת הַמֵּתִים בְּעָלוּת נְמוּכָה.
פֹּה בֵּית-מִקְדָּשׁ, שָׁם בֵּית-מִקְדָּשׁ.
נִבְנֶה אֶת כֻּלָּם וְנַתְחִיל מֵחָדָשׁ:

נַצְלִיחַ?
- מָשִׁיחַ!

ערב יום העצמאות תשס"ז 23.4.2007

האלוף כישלון

2007-04-06T14:36:31Z

http://community.livejournal.com/israfilk/28902.html :)

חמשיר

2007-03-20T10:21:34Z

נכתב בזמן שיעור כתיבה יצירתית שבתחילתו לימדתי שירי-זן יפניים ובסופו - חמשירים.

נַעֲרָה חֲרֵדִית וּשְׁמָהּ חַנָּה
נִכְנְסָה בְּטָעוּת לְנִירְוָנָה.
הִיא הִכְרִיזָה בְּשָׁאנְטִי:
"לֹא לְכָךְ הִתְכַּוַּנְתִּי!",
וְנוֹלְדָה מֵחָדָשׁ - כְּבָנָנָה.

א' ניסן

2007-03-20T10:14:46Z

היום ראש השנה למלכי ישראל. אז לכל המלכים, המלכות, הנסיכים והנסיכות - שנה טובה!

קם על יוצרו. סיפור

2007-02-27T08:31:11Z

- לא, ...אדוני, - אמר בכבדות.
- מה זאת אומרת "לא", - כמעט ונחנקתי.
- "לא" ...היא ...מילה ...המציינת ...שלילה, ...אדוני.
- לא שאלתי אותך מה פירוש המילה, גולם. שאלתי איזה תירוץ יש לך לא לזרוק את חתיכת המתכת הזאת לכבשן האש למרות שזה מה שציויתי עליך ולמרות שאתה אמור למלא כל פקודה שלי.
- אינני יכול לזרוק את החתיכה לכבשן, אדוני, משום שאני מאחר למסיבת יום ההולדת של סבתא שלי.
- אין לך סבתא, גולם.
- אז להלווייה שלה, אדוני.
- אף פעם לא היתה לך סבתא, אני הרכבתי אותך במו ידי בחדר הזה, למה אתה מספר לי שטויות?
- ביקשת ממני להמציא תירוץ, אדוני.
- יפה מאוד, אז עכשיו בלי תירוצים, תיקח את החתיכה וזרוק אותה לאש!
- ברצוני לציין שהיא כבדה מאד, אדוני.
- נכון, אבל אתה מתוכנן להרים משאות כבדים כמשקלך. יחסית אליך החתיכה הזאת קלה.
- תודה, אדוני.
- מה תודה? - התבלבלתי.
- תודה שאתה מבין אותי ומסכים לנישואינו, אדוני.

הרגשתי שאני יוצא מדעתי.
-תסביר לי על מה אתה מדבר. תעשה שאני אבין.
- אדוני, לפני אחד-עשר יום, שלוש שעות וארבעים ושמונה דקות, כאשר יצרת אותי, אמרת לי שאני צריך לבצע כל מה שאתה אומר לי. כמו כן ציינת שאני דמוי-אדם. לפני שמונה ימים, שעה ואחת-עשרה דקות סיפרת לי את סיפור מעשה בראשית והודעת לי שאדם היה גבר. לפני כן, וליתר דיוק לפני תשעה ימים, ארבע-עשרה שעות ועשר דקות חזרת מהפונדק, כשאתה מתנדנד ושר את השיר "כל הגברים אוהבים חתיכות". מכאן הסקתי שאתה מצווה עלי להתאהב בחתיכה. זאת, - והוא הצביע על גוש המתכת שלידו, - החתיכה הראשונה שפגשתי.
- עבדת עם עשרות חתיכות כאלה! - התפרצתי.
- לכל האחרים, אדוני, קראת "גושים". לא נתת לי פקודה להתאהב בגוש.

- אז אני מצווה עליך להפסיק לאהוב את הגוש הזה, מייד.
- אדוני, פקודה זו מנוגדת לפקודה אחרת בתוקף. אהבה היא לכל החיים.
- מי אמר לך את זה?
- אתה, אדוני. לפני שלושה ימים, אחת-עשרה שעות ודקה, כשהבאתי לך מהחנות בקבוק בירה מהסוג הלא-נכון, שברת אותו על ראשי ואמרת לי: "תזכור, גולם, אני אוהב רק בירה אחת. אהבה אמיתית היא לכל החיים". פרט לכך, אדוני, אמרת בעצמך שביחס אלי היא כלה.

- רגע אחד. אז למה לא סיפרת לי מהתחלה שאתה מאוהב בה?
- התביישתי, אדוני.
- אתה? מה פתאום?
- לפני עשרה ימים, שלוש-עשרה שעות ועשרים ואחת דקות הערתי אותך, בהתאם לפקודה שנתת לי ארבע שעות וארבע-עשרה דקות קודם לכן. הדבר הראשון שעשית כשהתעוררת היה לצרוח עלי "תתבייש לך, מניאק!". מאז ובהתאם לפקודה זו, אני מתבייש.

לפתע עלתה בראשי מחשבה נוראה. הרציחות הבלתי-מוסברות שזעזעו את עירנו בימים האחרונים... הגופות המבותרות...
- חכה, - שאלתי בקול חלוש. - אתה יודע מה משמעות המילה "מניאק"?
- כן, ...אדוני, - ענה הגולם ועשה צעד לכיווני. יכולתי להישבע שעל פניו המתכתיות הצטייר חיוך.

אח"מ. סיפור

2007-02-22T10:00:39Z

מישהו אחר שמר באותו לילה. שמירות זה לא אני.

עם שחר הקְשׁוּצְלָגִים התקיפו. השומר, כמובן, לא שרד: לקשוצלג יש קיבה מתפרקת והדבר הראשון שהוא עושה זה להטיל אותה על האויב. הבחור המסכן עוכל לפני שהספיק להבין מה קרה.

כולם התעוררו, חטפו את כלי-הנשק ויצאו לקרב. רק אני התמתחתי בנעימים והסתובבתי מצד לצד. גם קרבות זה לא אני. סך הכל, אני הוא נכס שהחבורה אינה יכולה להרשות לעצמה לאבד.

כאשר סוף-סוף ד'אוֹדוֹלָה המכשפה יצאה מהאוהל שלה (אני בטוח שהיא התעכבה דקה או שתיים כדי להתאפר), גורל הקרב הוכרע. מבין אצבעותיה בקעו נחשי-אש שהתבייתו על האיבר הרגיש ביותר בגופו של הקשוצלג - בלוטת-הקפיץ. עד מהרה היו גופותיהם חסרות-החיים של האויבים מוטלות בשדה, וחלזונות-הטרף שהריחו את הדם כבר עשו את דרכם לעברן.

נקישה זהירה על פתח האוהל שלי הסיחה את תשומת-ליבי מההרהורים בהם שקעתי. היה זה קפטן ג'ורט, מפקד החבורה הנערץ.
"אדוני", פנה אלי, "אנו זקוקים לעזרתך ונודה לך אם תתפנה אלינו".
"רק רגע".

התלבשתי בניחותא, צחצחתי שיניים, התגלחתי; ענבתי עניבה, נטלתי את תיקי בידי ויצאתי אל בני החבורה, שכבר היו ישובים בחצי-גורן. הקפטן ניגש אלי עם רשימה בידו.

"אדוני, איבדנו את וארגאטוּלוּ, את מֶהִינְטֶה ואת סַאק-סַאן-סַאי".

פתחתי את התיק. שקט מוחלט השתרר.

"בואו נראה", אמרתי. "על פי צוואתו של וארגאטולו, אתה, קפטן ג'ורט, יורש את חרבו הקסומה. שאר רכושו יחולק ביחס של 60 ל-40 בין..." - עשיתי הפסקה דרמטית - "הוּמְפָּה וד'אוֹדוֹלָה".

"אתה רואה? רואה?" - צעקה המכשפה לעבר הגמד; אך האחרים, שראו אותי שוב פותח את הפה, השתיקו אותה. בלי למהר, הוצאתי עוד דף מהתיק.

"אשר לצוואתו של מֶהִינְטֶה, העסק מסובך יותר".

סקרתי בעיני את החבורה. גמדים וענקים, בני-תמותה ובני-אלמוות, לוחמים וגנבים, קוסמים וכהני-דת, חסידי-חוק ושוחרי-תוהו - כולם חיכו למוצא-פי בסבלנות ויראת-כבוד.

במעמקי ליבי, בלי להזיז אף שריר בפנַי, חייכתי. אם יש משהו שחבורת-הרפתקנים איננה יכולה בלעדיו, זה עורך-דין טוב.

20 פברואר 2007 ב' אדר תשס"ז

האפשרות השלישית. סיפור

2007-02-13T15:48:35Z

פעם הייתי סוכר והיא כוס מים.

- ...לא, תעצור, תעצור! - היא צעקה.

עצרתי את חרבי המונפת ושאלתי:
- אז את נכנעת?
- זה לא העניין. אני רוצה...
- אם את לא נכנעת, אני ממשיך, - אמרתי בקור-רוח, ולשם המחשה נופפתי בחרבי.

- תקשיב רגע! - צרחה, ממש כאילו הייתי בעלה והתווכחנו על איך לבלות את החופשה. סבלנותי עמדה לפקוע. הפניתי את מבטי לשלל השמשות הצבעוניות שזרחו מעלינו. ארבע או חמש מהן כבר התקרבו אל האופק, כל אחת בכיוון שלה. עוד מעט יחשיך, חשבתי. איך מתבזבז לו הזמן.

- יש לךְ שתֵי... לא, חמש דקות. דברי.
- תודה, - ענתה, כאילו הייתה אשתי ורק עכשיו נזכרתי לקחת לה את התיק מהיד. - עכשיו תגיד לי: מה הכוח המיוחד שלך?
- יש לי הרבה, - עניתי כלאחר-יד. עכשיו היא נזכרת לשאול אותי?
- אני מתכוונת לכוח שקשור בחרב.
- כל הגלקסיה יודעת, איך זה שאת לא? החרב שלי חודרת כל שריון.

- אני יודעת, - חייכה חיוך עצוב, כאילו עמדה להודיע לי שאנחנו זקוקים לטיפול זוגי. - עכשיו אגלה לך מה הכוח המיוחד של השריון שלי: הוא...
- אני יודע, - קטעתי אותה. - השריון שלך מסוגל לעצור כל חרב. קראתי את זה במגילות הנסתרות של...

- אז אתה יודע, - היא נאנחה. - יודע ובכל זאת רוצה להילחם?
- כמובן, - עניתי. - מה הבעייה עם זה?
- תחשוב: מה יקרה כאשר חרב החודרת כל שריון תפגוש בשריון שעוצר כל חרב?
- זה כל העניין, - השבתי, - למה לא ננסה ונראה, במקום לדבר?
- חכה רגע, - אמרה. - בוא נעשה ניסוי מחשבתי.
- מה ז'תומרת? - שאלתי.
- זאת אומרת, - ענתה היא באורך-רוח, כאילו היינו נשואים והיא הסבירה לי בפעם העשירית איך לסדר את הבגדים בארון, - שיש בדיוק שתי אפשרויות: או שהחרב שלך תחדור דרך השריון שלי - או לא. נכון?

באמת, נכון או לא נכון, הרהרתי לרגע. לא יכול להיות שאין איזו אפשרות שלישית.
- מה אם, נגיד, היא פשוט תיתקע בשריון?
- חשבתי על זה כבר, - השיבה. - אם החרב תיתקע בו, היא לא תחדור אותו. גם אם היא תהפוך לג'לי ברגע האחרון או תעוף לך מהיד ותצעק "קוקוריקו". זה הכל אותה אפשרות: החרב לא חדרה את השריון. כמו שיש מקרים פרטיים של האפשרות האחרת: נניח, אם השריון שלי פשוט ייעלם, זה כאילו שהחרב חדרה דרכו.
- ואם שניהם ייעלמו?

זה עיכב אותה לחצי דקה. עמדה ושיחקה ברגלה עם איזו גולגולת שהייתה מונחת בשטח: גלגלה אותה מצד לצד, וראיתי שהיו לה חורי-עיניים גם מלפנים וגם מאחור. השמשות התמקמו בעיגול יפה מסביב לאופק והתכוננו לשקוע.
- זאת לא בעייה, - ענתה לבסוף. - אם הם ייעלמו אחרי שהחרב תחדור את השריון, אז היא חדרה אותו. אם לפני, אז היא לא חדרה אותו. אין אפשרות שלישית.
- אין אז אין. - היא סיקרנה אותי. לראשונה הסתכלתי עליה לא כעל אויבת, אלא...

- אבל לא ייתכן שחרבך תחדור את שריוני, כי השריון עוצר כל חרב. ולא ייתכן שהיא לא תחדור, כי היא חודרת כל שריון. אלה הכוחות המיוחדים שלנו, שטבועים בעצם קיומו של העולם. ואם אין אפשרות שלישית...
- את רוצה להגיד, שאם חרבי תכה בשריון שלך, העולם כולו עלול להיעלם?
- אל... אל תדבר שטויות, - ענתה לי, ובקולה לא ניכר בטחון עצמי: כאילו שמעה רחש חשוד מכיוון חדר הילדים, הילדים המשותפים שלנו. - לעולם חייבת להיות מערכת הגנה. הוא לא ירשה לעצמו להיגמר בגללנו. הוא...
- אְהְם-אְהְם!

שנינו הסתובבנו לשמע הקול הזר. לפנינו עמד יצור שגם בגודלו וגם בצורתו הזכיר שרפרף. חלקו העליון - מן הסתם, זה היה הראש - היה מכוסה פרווה עבה שמתוכה הזדקר למרחקים חוטם ורדרד אדיר-מימדים.
- מצטער אם הפרעתי לכם, רבותי, - אמר השרפרף בקול מאנפף. - הרשו לי להציג את עצמי: א.א.ארך-אפיים, משכין שלום בין-גלקטי. שמי הולך לפני במאה עשרים ושמונה עולמות מיושבים ובכמה לא-מיושבים. לגמרי במקרה הזדמנתי לכאן וראיתי שאתם עומדים בפני... אה... דו-קרב מכריע. האם תרשו לי במקרה להשכין ביניכם שלום?
- לא, - ענינו פה אחד.
- חבל. סיכויי ההצלחה שלי הם מאה אחוז והתעריפים ממש נוחים.
- לא, - חזרנו במקהלה.
- טוב, סליחה.

משכין-השלום א.א.ארך-אפיים התפוגג בחלל האויר. אך כשהבטנו סביב, ראינו שהעמק, אשר היה עד עתה שומם, נעשה הומה אדם (או, לפחות, הומה דמוי-אדם). קהל עצום של יצורים ססגוניים הצטופף בתור אימתני שהשתרך עד האופק ומעבר לו. וכולם, אבל כולם, דיברו. דיברו איתה ואיתי.

- אני נגיד הבנק הבינכוכבי הראשון. אם תוותרו על הקרב, כל אחד מכם זכאי למענק של עשר בחזקת עשר בחזקת...
- אני המזכיר הכללי של ממלכת האושר הנצחי. כבר אלפי שנים שאין בארצנו מלך. אם לא תריבו יותר, אני מוסמך להכתיר את שניכם לאלתר ו...
- זְקַן-הנביאים אנוכי. להזהירכם נשלחתי. אם לא תשלימו, את עצמכם תמצאו ב...
- אני ראש ארגון סוחרי הנשק של רביע דלתא. נודע לי שיש ברשותכם חרב ושריון ש...
- אני שליח-האלים...
- אני נציג...
- אני שגריר...
- אני...
- אני...

הצצנו לרגע זה בזו, הסתובבנו אליהם ובקול אדיר צעקנו להם:
- לאאאא!

התקרבה אלי ולחשה:
- בוא, נגמור את זה מהר. קדימה!
הנפתי את חרבי...

...קשה לי להיזכר מה קרה הלאה. מאז היו לי עוד שלושה או ארבעה חלומות, לכולם עלילה סבוכה לא פחות מהחלום הזה. פעם הייתי סוכר והיא כוס מים. פעם היינו שתי מכוניות מרוץ, אני זוכר בבירור שהתנגשנו. פעם היא היתה סערה ואני הייתי עץ עב-שורש. בלילה לפני שבועיים, נדמה לי, הייתי ישוב קטן והיא הייתה כוחות הביטחון שבאו לפנות אותי. מתי-שהוא חלמתי שאני החתול במגפיים והיא - קוסם עתיק-יומין שהשתנה לצורת עכבר כדי לטרוף אותי מבפנים.

ותמיד המרדף. תמיד המאבק חסר-הפשרות. תמיד הסירוב להיכנע. וכל השנים האלה אני מתעורר וחושב: מדוע? הרי במציאות אני כל-כך אוהב אותה, אני אוהב אותה כל-כך...

6-13 פברואר 2007