את הדף הזה אני מכין בהזמנתה של קאלה שהכינה רשימה של 23 שירים שלי שניתן להגדירם כ"לא מהעולם הזה" ללא כיפוף-יתר של המציאות :) . אני מניח שזה בוודאי הופך אותם לפילקים (כינוי מקובל לשירים הנוצרים בקהילת חובבי המד"ב, הפנטזיה ומשחקי התפקידים; יש, כמובן, שירים "פילקיים" ביותר שדווקא כן תלויים בעולם שלנו, כגון "דון קורליאונה" שלי, אבל שיהיה). כל קישור מוביל לקובץ mp3 להנאתכם (או חוסר הנאתכם). אחרי שמו של כל שיר ניצלתי את ההזדמנות לכתוב מעין שורה מספר-זכרונות על כתיבת השיר והקלטתו (בלי להשלות את עצמי שזה יעניין מישהו - אבל אני נהנה מזה, אז למה לא?). כך יוצא שיש פה יותר זכרונות משירים...
אה, כן. לסדר השירים אין כל משמעות מיוחדת - זה הסדר שבו קאלה נזכרה בהם. ועצם העובדה שמישהו זוכר כל כך הרבה שירים שלי בעל-פה הוא בשבילי נס בסדר גודל של פך השמן.

1. תקופת הכלום / שיר הכאוס (1994) - מאיה ואני כבר נישאנו, אך עוד לא עברנו לדירתנו הראשונה (בטכניון), לכן גרנו במה שהיה חדרי בבית הורי ברמות-ספיר (חיפה). יצאתי מהמקלחת עם רעיון ברור לשיר, ודי מהר הוא היה מוכן. מאיה לקחה עט והכתבתי לה את מילותיו, תוך שאני ממשש את הגיטרה כדי להבין איך הכי טוב לנגן את זה. ההקלטה הזאת נעשתה כמעט עשר שנים אחרי כתיבת השיר, במאי 2004, בהופעה שלי במרכז מגן בחיפה, ונכנסה לדיסק "המחתרת שלי". הדימוי שמאחורי השיר מושפע, כמובן, מרוג`ר זילזני; אך אין צורך מיוחד לקרוא את ספרי "אמבר" כדי להבין אותו - וממילא חצרות הכאוס שלי אינן בדיוק זהות לשלו. הוא הושר הרבה במפגשי קבוצת משחק-התפקידים שלנו (וראה להלן ב"שיר הצז`י").
   
2. ממלכת הקסמים (2009) - כיוון שהשיר נכתב שלשום, ההסטוריה שלו יכולה להיאמר במשפט אחד. החברים שלנו (קאלה ומשפחתה) באו אלינו לקבלת שבת, ורציתי לשמח אותם עם שיר חדש, וכך, ממש בנוכחותם, הומצא - והוקלט - השיר הזה.
   
3. משוטט בין עולמות (2005) - נסעתי למפגש פילקים בביתה של פילקרית נחמדה באזור המרכז. השיר התחבר בדרך. הקלטתי אותו, אגב, בבית-הספר למחוננים בכרמיאל בו אני עובד, מספר ימים לאחר שהשיר נכתב.
   
4. שיר הצז'י (1993) - או, זה סיפור! במשך ארבע שנים הרצתי משחק תפקידים בעולם שלי (מירן-קאיה). בקמפיין זה התגבשה הקבוצה שלמעשה ממשיכה עדיין לשחק, שבע-עשרה שנים אחר הקמתה (טוב, השה"מים מתחלפים לפעמים). הדמות-ללא-שחקן שהיתה עבורי אפשרות לחוות את החבורה מבפנים (ולא מבחוץ, כדרך השה"מים) היתה בארד (זמר נודד) בשם חונטאק, בן לעם הנוודים כתומי-העור שנקראים צְזִ'י (טוב, עם הזמן התברר שחונטאק הוא לא בדיוק מי שכולם חשבו שהוא, אבל זה סיפור אחר וארוך...). השיר שביטא יותר מכל את טבע הצז'י הפך ללהיט בחבורה ובוצע כמעט בכל מפגש. עם זאת, ההקלטה הנוכחית נעשתה היום, לבקשת קאלה שטענה (ובצדק) שמגיעה לשיר הקלטה טובה יותר.
   
5. טינוביאל (1987) - או, גם זה סיפור. או לא? זה, למעשה, השיר המולחן השני שכתבתי בימי חיי. היה זה דצמבר 1987 והייתי אמור ללכת ליום ההולדת של קאלה (שעוד לא היתה אז קאלה; אבל מה לעשות שאנחנו חברים עוד מעידן הקרח?). הטלתי על עצמי משימה לכתוב לה שיר ברכה. אבל מה לעשות שנדחף לי שיר אחר, שלא נתן לי לסיים את שיר הברכה לקאלה. מכירים איך זה? שיר נדחף ואומר "עד שלא תכתוב אותי, אני לא נותן לך לכתוב שום דבר אחר". גרעין השיר צץ כבר כמה חודשים מוקדם יותר, ועכשיו הוא התממש והתגשם. אחרי שסיימתי אותו, סוף-סוף יכולתי לכתוב גם את שיר-הברכה לקאלה (אני תוהה: האם זה גרם לי לאחר למסיבה?). זכור לי שאת שיר-הברכה ביצעתי במסיבת יום-ההולדת הרועשת, ואני בספק אם ביצעתי אז את "טינוביאל": סך הכל, בת-הזוג שאיתה הלכתי למסיבה לא דמתה לטינוביאל כלל וכלל, וחיכו לי עוד שש שנים לפני שאכיר את מאיה... הדימוי, כמובן, מגיע מעולמו של טולקין, שגם אז וגם היום יקר לי מאד. ההקלטה, אגב, נעשתה בבית-הספר למחוננים בכרמיאל ב-2005, כשהגעתי לשם עם ציוד וניצלתי את הזמן השקט אחרי השיעורים כדי להקליט כמה שירים.
   
6. שיר הדמויות (2004) - עוד שיר שנולד בדרך למפגש פילק (גם הוא באזור המרכז). למעשה, הוא התחבר כשתעיתי ברחובות השכונה שבה היה המפגש. אני לא בטוח אפילו שזה לא היה אחרי המפגש, כשניסיתי למצוא את המכונית שלי... את ההקלטה עשיתי זמן קצר אחרי כן, בבית - בעזרת אותו ציוד ששימש להקלטות האחרונות של הדיסק "המחתרת שלי".
   
7. שושנת העמקים / גונדולין (2002) - ב-2002 תוכנן משחק תפקידים חי רב-משתתפים על-פי "שר הטבעות", שנועד להתקיים בחול המועד פסח ביער בן-שמן. לי הוצע להיות קפטן קבוצת "הנמלים האפורים" (לא הנמלים האפורות!), ולפיכך לשחק את קירדן בונה-הספינות, זקן האלפים בארץ התיכונה. התייחסתי לתפקיד במירב האחריות. אספתי קבוצה (בין חבריה היו גם קאלה ובעלה שייקרא להלן חאת', אם כי לא עלה בידיהם להגיע לשטח; כפי שעוד מעט נראה, הם לא הפסידו הרבה). כתבתי מספר שירים; כתבתי אפילו את ספר ההסטוריה המקודשת של לינדון, "ספר התכלת" (פעם אולי אראה אותו למי שמעוניין...). כל חברי הקבוצה עבדו לא פחות ממני. הכל היה מוכן למשחק. הגענו, בנינו את המחנה שלנו, יצרנו קשרים ראשוניים עם סביבתנו... ואז פרץ לו מבול זלעפות וכל החיים על פני יער בן שמן טבעו במצולות או לחלופין ניצלו בתיבות נח מקומיות. כך בא הקץ על "שר הטבעות 2002", שיש האומרים שהסצינה האותנטית האחד ששוחקה בו היתה - טביעת נומינור. "שושנת העמקים", זכור לי היטב, נכתב במקום-עבודתי, במכללת אורט בראודה, בהפסקה בין שתי הרצאות שלי, ובוצע לראשונה בטלפון לאזניה של אחת השחקניות בקבוצתי, דינה. הביצוע הפומבי הראשון היה במפגש-גיבוש טרום-משחקי של כל קבוצות האלפים אי-שם בתל-אביב. ההקלטה הנוכחית נעשתה במאי 2004, בהופעה שלי במרכז מגן בחיפה, שנתיים אחרי שהשיר נכתב.
   
8. הנמל האפור / לינדון (2002) - הדבר הראשון שעשיתי כקפטן קבוצת "הנמלים האפורים" היה לכתוב את המנון לינדון. ההמנון בוצע בכל המפגשים לפני המשחק על-ידי כל חברי הקבוצה במקהלה, ואפילו הושמע ב"מבט לחדשות" בערוץ 1 בכתבה שהוקדשה למשחק שלא היה. ההקלטה הזו נעשתה בביתי עם כתיבת השיר, והקישור נזרק לאינטרנט כ"כרטיס ביקור" של הקבוצה. 
   
9. שיר רוח הרפאים (1989) - עוד שיר ישן מאד, אך הסיפור מאחוריו ישן עוד יותר. כשהייתי תלמיד תיכון (בריאלי) ונוכחתי לדעת שבית-הספר רכש מכונה יקרת-ערך ונדירה הנקראת "מצלמת וידאו" (כן, אני עתיק-יומין!), נולדה בראשי פנטזיה: לעשות סרט ושמו "רוח רפאים בבית-הספר". למדתי את האפקטים המיוחדים הצנועים שהמצלמה איפשרה, ודמיינתי כבר את התסריט: רוחו של בוגר בית-הספר שנפל במלחמה נדבקת לנערה שלומדת באותו בית-ספר, ונוצרת ביניהם אהבה בלתי-אפשרית. אז עוד לא ידעתי להלחין שירים, ודמיינתי את "סוף מעגל" של אריק סיני/קיי יאנג כשיר-נושא לסרט. הסרט לא יצא לפועל מאותה סיבה שבגללה פרוייקטים רבים מאד שלי לא יצאו לפועל: כי לא טרחתי אפילו לרשום את התסריט על נייר. נראה לי שנהניתי יותר להמציא את הרעיון מאשר לעשות צעד מעשי אחד להגשמתו. עברו ארבע שנים והגענו ל-1989: אני סטודנט שכבר כתב והלחין ארבעה שירים שלמים; ובזמן ששטפתי כלים בבית-הורי, לפתע עלתה בראשי מנגינה. לא הבנתי בתחילה אפילו באיזו שפה השיר שאני כותב; בסוף החלטתי שהשפה צריכה להיות לשון-הקודש, והנושא - אותו רעיון ישן של רוח-רפאים שאוהבת אשה חיה. אך כיוון שבדרך מ-1985 ל-1989 נפטר עלי סבי האהוב, השיר שנכתב שינה גוון: עכשיו זו לא התאהבות בנערה שהמת לא הכיר בחייו, אלא המשך של ערגה וציפייה לאשה שהיתה שלו. ההקלטה, אגב, בוצעה בנובמבר 2004 (15 שנה אחרי כתיבת השיר), בבית, במסגרת סידורים של הרגע האחרון ליציאת הדיסק "המחתרת שלי", שבו השיר נכלל.
   
10. שיר מסע קסום (1990) - יצאתי לנסיעה צפונה (נהריה או משהו) בלי השיר - וחזרתי עם. אין לי מושג איך. ההקלטה נעשתה היום בביתי, לבקשת קאלה: יותר מ-19 שנים אחרי שהשיר נכתב.
    
11. הארץ התיכונה (2002) - עוד אחד משירי "שר הטבעות 2002", בהקלטה ביתית מקורית. זכור לי שבחיים האמיתיים כמה מחברַי חשבו אז לעזוב את הארץ, לכן השורות "יש הרבה טוב בארץ, / יש הרבה טוב בארץ / התיכונה" הן בעלי כפל-משמעות מכוון.
    
12. נומי נומינור (2002) - נסיוני הראשון לכתוב שיר על נפילת נומינור (גרסת טולקין לאטלנטיס) היה באנגלית, ב-1984 (הטקסט, שהיה תיאור מילולי, מחורז ועילג לחלוטין של ה"אקאלאבת", לא שווה שידברו עליו). השיר הזה, לעומת זאת, נכתב (והוקלט) עבור המשחק "שר הטבעות 2002". בדיעבד, לאור גורלו הרטוב של המשחק (ר' לעיל תחת "שושנת העמקים"), ניתן לומר שהשיר הוא נבואי.
    
13. המשחק / "כן, בהחלט" (2009) - עוד גרסה לנושא האהוב עלי: הקשר בין מציאות ומשחק. השיר נכתב ביום הזיכרון לחללי מערכות ישראל 2009, כחלק מחשבון-נפש אישי. הוקלט זמן קצר לאחר מכן באולפן הביתי של ידידי אליה זוסקוביץ.
    
14. גמלא / "כאן לא" (2004) - אוהו, הנה עוד שיר שנכתב בדרך למפגש פילק, תוך שאני נוהג במכונית, והושר מיד עם חיבורו. "האם זה פילק?", שאלתי את הנוכחים, ועופר לובזנס אמר: "כל מה שפילקר כותב הוא פילק". ההקלטה נעשתה בנובמבר 2004 (כחצי שנה אחרי כתיבת השיר), בבית, במסגרת סידורים של הרגע האחרון ליציאת הדיסק "המחתרת שלי", שבו השיר נכלל.
    
15. מסע בין כוכבים (2004) - להבדיל מהשיר הקודם, שיר זה נכתב ממש באמצע מפגש פילקרים שהתקיים בחיפה. שם עשיתי לו ביצוע נסיוני, שבמהלכו הבנתי שהשיר זקוק לשיפור. את השיפור - לגרסתו הנוכחית - עשיתי מייד עם צאתי ממפגש הפילקים, בדרכי הביתה. לתדהמתי הסתבר אחרי זמן-מה שהגרסה המקורית, הנסיונית, הוקלטה על-ידי מישהו מהנוכחים ואפילו זכתה להיכלל בעבודת מחקר על שירי פילק... ההקלטה הנוכחית, כמו של השיר הקודם, נעשתה בביתי בנובמבר 2004 והוכנסה לדיסק "המחתרת שלי".
    
16. המחתרת שלי (1995) - עמדנו לצאת, מאיה ואני, לטיול עם חברים, רובם מקבוצת שחקני-התפקידים שלנו (כמובן, גם קאלה וחאת' היו שם); ורציתי לשמח אותם בשיר חדש - ובו זמנית לבטא את רגשותי כלפי העולם הסובב אותי. כך נולד השיר, שנתן את שמו לדיסק הראשון (והיחיד בינתים) שהוצאתי. ההקלטה הזאת, שנכנסה לדיסק, נעשתה בהופעה שלי בהר-הזיתים בירושלים בינואר 2004.
    
17. אבן (1995) - אינני יודע איך נכתב השיר הזה. פשוט הופיע וזהו. כפי הנראה זה קרה בזמן נסיעה במסלול החרוּש שלי, חיפה-כרמיאל-חיפה: בדיוק ב-1995 התחלתי ללמד במכללת אורט בראודה. זה אחד הטקסטים הבודדים שלי שפורסמו בעיתונות הספרותית ה"רשמית" בארצנו: בעיתון קצר-החיים "ב.הסופר" של אורציון ברתנא. ההקלטה נעשתה באותה הופעה בהר הזיתים בינואר 2004, אך השיר לא נכנס לדיסק.
    
18. כשאנבוט (2009) - באוקטובר 2009, בחול המועד סוכות, חלמתי שאני שר את השיר הזה. מה שנשאר לי כשהתעוררתי היה הרעיון הכללי של המילים והמנגינה. באותו יום נסענו להורי אשתי בנתניה, ושם, בערב, חיברתי את השיר על פי מה שחלמתי. ההקלטה הנוכחית נעשתה בביתי, לבקשת קאלה, שאמרה בצדק שההקלטה הקודמת (מלפני קצת יותר משבועיים) אינה מספיק איכותית.
    
19. בעקבות / את בת תשע (2009) - השיר נכתב כמתנה ליום הולדתה התשיעי של בתי הבכורה איה; למעשה, הוא מתאר באופן די מדוייק את הרפתקאותיה במשחק התפקידים אחד-על-אחת שאני והיא מנהלים כבר שנים. ההקלטה נעשתה בחול-המועד סוכות, בהופעה שלי בחוות "ישוב הדעת" ליד שילה.
    
20. מפגש (2005) - הייתי אומר שכמעט כמו "המחתרת שלי", השיר הזה הוא מין הצהרה רבת-משמעות. אבל יחד עם זאת הוא די מתאר פגישת-חברים אופיינית שלנו עם קאלה וחאת' וחברים נוספים. טוב, חוץ מהקטע של כיבוי הכוכבים. בינתיים. ההקלטה נעשתה בהופעה שלי בירושלים יום לפני ערב ראש השנה תשס"ט (ספטמבר 2008, למי שקשה לו עם החשבון).
    
21. התחלפות (1988) - נכתב בדרך לבית-הארחה שבו נסעתי לנפוש עם הורי בקיץ (סביר להניח שזה היה קיבוץ נחשולים, אך איני בטוח). ההקלטה נעשתה בסוף 2004 (יותר מ-16 שנה אחרי כתיבת השיר) בעזרת ציוד שנשאר ברשותי מהקלטת הדיסק "המחתרת שלי" - אך כבר אחרי שהדיסק יצא.
    
22. כשפים (1989) - נכתב ערב ראש השנה תש"ן, כשהייתי בפעילות דמויית יום כיף עם היחידה שבה שירתתי (כחודשיים קודם סיימתי את לימודי בטכניון וחזרתי לשירות סדיר). ההקלטה נעשתה בבית-הספר למחוננים בכרמיאל ב-2005.
    
23. דראוידה / דו-שיח (1993) - גם זה משיריו של הבארד חונטאק, ממש כמו "שיר הצז'י". קאלה וחאת' היו הראשונים לשמוע את השיר. ההקלטה נעשתה במאי 2004, בהופעה שלי במרכז מגן בחיפה, אך השיר לא נכנס לדיסק.
    

שניהם מהשבוע, השני אפילו מהיום. בבלוג שלי בתפוז זה כבר פורסם. מה דעתכם? (שואל אני כאן מתוך הרגל, תוך שאני יודע שתשובה לא תגיע :))

כְּשֶׁאֶנְבֹּט

כְּשֶׁאֶנְבֹּט
הָאֲדָמָה שֶּׁמֵעָלַי תִּרְעַד קַלּוֹת.
תִּרְעַד קַלּוֹת, אַךְ תְּסָרֵב לְהִכָּנַע
לִפְנֵי זְמַנָּהּ.
הִיא לִי מִכְשׁוֹל לִצְמִיחָתִי – אַךְ גַּם חוֹמַת מִשְׁמָר
מִגֶּשֶׁם, רוּחַ וּבָרָד בַּחֹרֶף הָאַכְזָר:
אוֹתִי רַגְלוֹ שֶׁל עוֹבֵר-אֹרַח לֹא תוּכַל לִמְחֹץ.
לֹא יִפְגְּעוּ בִּי -
עַד שֶׁאֶפְרֹץ.

כְּשֶׁאֶפְרֹץ
כְּנֶבֶט דַּק וְאֶצְטָרֵף אֶל הַמֵּרוֹץ,
אֶל הַמֵּרוֹץ הָאֵין-סוֹפִי אַחַר הַחֹם:
כְּדֵי לִלְחֹם -
הַגִּבְעוֹלִים שֵׁמִּסְּבִיבִי יִהְיוּ יוֹתֵר גְּבוֹהִים:
אֲנִי קָרוֹב לָאֲדָמָה וְהֵם – לָאֱלֹהִים;
אֲבָל דַּוְקָא מֵהֵם אֶלְמַד לְהִזְדַּקֵּף אֶל-עַל
וְלֹא לִרְגֹּעַ -
עַד שֶׁאֶגְדַּל.

כְּשֶׁאֶגְדַּל,
הַהַצְלָחָה אוֹתִי תִּתְפֹּס עֵירֹם וָדָל.
עֵירֹם וָדָל וְלֹא בָּשֵׁל, בִּפְנִים – רָצוּץ,
אַךְ מִבַּחוּץ...
אַךְ מִבַּחוּץ אֶהְיֶה חָסֹן, תָּמִיר וְרֵיחָנִי
לְמַעַן כָּל הַגִּבְעוֹלִים שֶׁבִּשְׁבִילָם אֲנִי
הוּא הַתִּקְוָה וְהַדֻּגְמָה וְהַחֲלוֹם לִגְדֹּל:
שֶׁיַּאֲמִינוּ
עַד שֶׁאֶפֹּל.

כְּשֶׁאֶפֹּל,
בַּהֲקָלָה גְּדוֹלָה כָּל-כָּךְ אַשִּׁיל הַכֹּל.
אַשִּׁיל הַכֹּל: אֶת הַמִּלִּים וְהַתְּחוּשׁוֹת -
הַכֹּל אֶפְשֹׁט.
הַכֹּל אֶפְשֹׁט וְאֶשָּׁאֵר פָּשׁוּט, וּבִשְׁתִיקָה
אֶצְנַח לְאַט אֶל הַקַּרְקָע בְּקוֹל דְּמָמָה דַּקָּה
וּבְתוֹכָהּ אֶשְׁכַּב, עָטוּף בַּאֲמִתּוֹת רַבּוֹת
מַמְתִּין לָרֶגַע
בּוֹ שׁוּב אֶנְבֹּט.

6 אוקטובר 2009 – סוכות תש"ע

הקלטה גרועה (כי טובה אין)

שַׁלֶּכֶת הַמַּתֶּכֶת

הָיוּ לִי פַּעַם הֶתְקֵפֵי עֶבְרָה וְזַעַם וּפִרְצֵי עֶדְנָה בִּלְתִּי-מְבֻקָּרִים,
אַךְ אֶת כֻּלָּם מִיָּד בִּטַּלְתִּי כְּשֶׁטֻפַּלְתִּי, וְחַיַּי קִבְּלוּ סִוּוּג "לִמְבֻגָּרִים".
מֹחִי הִשִּׂיג עָצְמַת-חִשּׁוּב שֶׁל אֶלֶף גִּ`יג, אַלְפַּיִם כֹּחַ-סוּס צָמְחוּ לִי בַּשְּׁרִירִים:
אֲנִי אֲדוֹן עִדַּן שַׁלֶּכֶת הַמַּתֶּכֶת – וְאַתֶּם קְלָפֵי-קַרְטוֹן מְיֻתָּרִים!

יוֹרֵד הָעִירָה לְמִלּוּי מַצְבֵּר-הַבִּירָה וְשׁוֹלֵחַ עַיִן לְחַפֵּשׂ בַּת-זוּג:
כָּל הָרוֹמַנְטִי בִּשְׁבִילִי אָמְנָם זֶה "אַנְטִי", אַךְ צָרִיךְ הֲרֵי לִשְׁמֹר עַל הַסִּוּוּג!
בַּאֲוִירָה אִינְטִימִית הַתְּגוּבָה הָכִימִית לִי תִּתֵּן כַּמָּה אַמְפֶּר שֶׁל תַּעֲנוּג;
כְּמוֹ צְפַרְדֵּעַ, מֵעַל שְׁאֵרִיּוֹתֵיהָ אָז אֶקְפֹּץ – וְהוֹפּ קָדִימָה בְּדִלּוּג.

עִלִּית פּוֹלִיטִית בְּדַרְכָּהּ הַנֵּאוֹלִיתִית מִתְגַּלְגֶּלֶת אֲנָלִיטִית אֶל מוֹתָהּ;
אֲקָדֶמָאִים טוֹחֲנִים בָּרֶשֶׁת מַיִם – קֵץ הַדַּעַת עַל מִזְבַּח הַהַפְשָׁטָה;
אַנְשֵׁי-הָרוּחַ, חֲשׁוּבִים כְּנֹאד נָפוּחַ, לֹא נוֹתְנִים לָאֱנוֹשׁוּת אֶת נִשְׁמָתָהּ –
רַק אֲנֹכִי, אִישׁ-הַמַּתֶּכֶת הַנִּצְחִי, תָּמִיד נוֹתֵן אֶת סְחוֹרָתִי הֲכִי פְּשׁוּטָה.

בְּסוֹף הַסֶּרֶט יֵרָאֶה הַכֹּל אַחֶרֶת עַל בַּדֵּי הַמָּסַכִּים הַחֲשׂוּפִים:
הָעֲלִילָה שֶׁהִתְאַמַּצְנוּ בִּשְׁבִילָהּ עוֹד תִּשָּׁאֵר, אַךְ יֵעָלְמוּ הַפַּרְצוּפִים.
וְרַק אוֹתִי, אִישׁ-הַפְּלָדָה הָאַלְמוֹתִי, יַמְשִׁיכוּ לְחַפֵּשׂ בַּחֹשֶׁךְ הַצּוֹפִים,
לָכֵן, גַּם אִם אֵלֵךְ, בְּסֶרֶט-הַהֶמְשֵׁךְ לִי יֵשׁ מָקוֹם בִּרְשִׁימַת הַמִּשְׁתַּתְּפִים:

שׁוֹב אָשׁוּב – שׁוּב וָשׁוּב!

10 אוקטובר 2009 – שמחת תורה תש"ע

הקלטה גרועה, אלא מה :)

אתמול נפטרה בבאר-שבע אשה בשם רנאטה מוחא. כנראה שלא הכרתם אותה. גם אני לא. (לצערי. עכשיו כבר לא אוכל). אבל היא נתנה בחייה הרבה סיבות לחייך (למי שידע רוסית). זאת היתה מין דתיה בן-דור דוברת רוסית. השירים שלה קסמו גם למבוגרים (אולי בגלל כפל-המשמעות שלהם, שתמיד רומז לאיזה פרי אסור). בשנות התשעים עלתה ארצה והמשיכה לכתוב. לא ידוע לי שמישהו ניסה לתרגם אותה לעברית, אז הנה קצת:

רנאטה מוחא, עברית: אלי בר-יהלום *** אֵיפֹה נִמְכָּר כַּזֶּה מִין כַּר עָלָיו אֶפְשֶׁר עַד מְאֻחָר? *** בְּיוֹם אֶחָד הָעָם כֻּלּוֹ הֶחְלִיט שֶׁמֵּעַכְשָׁיו הוּא לֹא. *** הַשֶּׁלֶד אָמַר לְפֶתַע: "גַּם לִי מַגִּיעָה דִּיאֶטָה!" *** אִמָּא - זֶבְּרָה. אַבָּא - פָּר. מִסְתַּבֵּר שֶׁכָּךְ אֶפְשָׁר!

Рената Муха *** А где продаётся такая кровать, Чтоб рано ложиться и поздно вставать? *** Как-то раз в одной стране Все решили больше не. *** Чуть-чуть похудеть захотелось скелету И он ради этого сел на диету. *** Мама - Зебра. Папа - Лось. Как им это удалось?

נקודת מוצא (סונטה ט"ו-באבית)

הִנֵּה יוֹצֵא הַשֵּׁד מִתּוֹךְ הַכַּד.
מֻכֶּה-שֵׂיבָה, אַסְטְמָטִי וְרֶאוּמָטִי,
הוּא מִתְגַּשֵּׁם וּמִתְלוֹנֵן: "לוּ מַתִּי!
אֲבָל עָלַי נִגְזַר לִחְיוֹת לָעַד.

מִי יְקַצֵּר מַסַּע כְּאֵב וָצַעַר
מֵרֶגַע הַבְּרִיאָה עַד יוֹם הַדִּין!..."
...וְהִנֵּה לְפָנָיו עַלַאא-אַ-דִּין:
צָעִיר לְלֹא בּוּשָׁה, נָאֶה כְּסַהַר,

בָּרִיא כְּלִוְיָתָן - אֲבָל רוֹעֵד,
מֵאַהֲבָה נִכְזֶבֶת מִשְׁתַּגֵּעַ:
"הָבֵא אֶת בַּת-הַמֶּלֶךְ!", הוּא פּוֹקֵד.

"כֵּן, אֲדוֹנִי". "וְאַל-נָא תִּתְמַהְמֵהַּ!"
...וְאִישׁ מֵהֵם עֲדַיִן לֹא יוֹדֵעַ
שֶׁהִיא מִבֵּין שְׁנֵיהֶם תִּבְחַר בַּשֵּׁד.

ט"ו באב תשס"ט 5.8.2009

זה מה שאני עושה ביום שלסטודנטים שלי יש מבחן בלוגיקה מתמטית...

...אז הנה 2 חדשים, מאתמול. חג אהבה שמח לצופים בבית!

ובכל מאודך (שיר לט"ו באב)

הָיָה לִי זָנָב אָפֹר וּפַסִּים נְקֻדִּים.
הָיִיתִי חָתוּל מִצְרִי בְּבֵית עֲבָדִים.
בְּיוֹם אֲבִיבִי, כְּשֶׁכֻּלָּן רָצוּ אַהֲבָה,
עָזַבְתִּי אִתָּם וְהָלַכְתִּי בַּחֳרָבָה.
תָּפַסְתִּי שְׁלֹשָׁה דָגִים בַּיָּם שֶׁנִּקְרַע.
הָיִיתִי עָיֵף נוֹרָא וְצָמֵא נוֹרָא.
הִגַּעְתִּי לַהַר, חִכִּיתִי.
רָאִיתִי קוֹל.
מְיָאוּ,
אָמַר לִי.
מְיָאוּ,
וְזֶה הַכֹּל
לִפְנֵי שֶׁעָלָה הֶעָנָן וְהָאוֹר כָּבָה.
אֲנִי חוֹשֵׁב שֶׁגַּם הוּא רָצָה אַהֲבָה.

איש העכביש הישראלי

אִישׁ הָעַכָּבִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי
אוֹכֵל מָרוֹר
אִישׁ הָעַכָּבִישׁ הַיִּשְׂרְאֵלִי
כָּל יוֹם נִלְחָם בַּטֶּרוֹר
לְפָחוֹת מְנַסֶּה
עַד שֶׁבָּאִים הַשּׁוֹטְרִים
ואַחֲרֵיהֶם הַחוֹקְרִים
וְהַמְּסַקְּרִים
וְהַרְבֵּה אֲנָשִׁים חֲשׁוּבִים אֲחֵרִים

מָה אַתָּה עוֹשֶׂה
(הֵם כֻּלָּם אוֹמְרִים)
תִּסְתַּכֵּל, כִּסִּיתָ אוֹתוֹ בְּקוּרִים
יָדַיִם, רַגְלַיִם, אֲפִלּוּ פֶּה
לְמָה אַתָּה מְצַפֶּה
אָנוּ נֶגֶד סְתִימַת פִּיּוֹת
אָנוּ לֹא חַיּוֹת
דָּבָר כַּזֶּה לֹא צָרִיךְ לִהְיוֹת
בְּיִשְׂרָאֵל
אֵין לַזֶּה תַּקְדִּים

וְהוּא מְמַלְמֵל:
יְלָדִים
(מֵיתְרֵי קוֹלוֹ רוֹעֲדִים
וְהוּא מַאֲדִים
אֲבָל לֹא רוֹאִים אֶת זֶה בִּגְלַל הַבְּגָדִים)
אוֹטוֹבּוּס מָלֵא תַלְמִידִים
הוּא כִּמְעַט יָרָה
לֹא הָיְתָה בְּרֵרָה
רַבּוֹתַי, מָנַעְתִּי אָסוֹן נוֹרָא

הֵם מִסְתַּכְּלִים
אֲדוֹנִי, כָּאן יֵשׁ נְהָלִים
הוּא אַלִּים, נָכוֹן, אַל תִּהְיֶה גַּם אַתָּה אַלִּים
(מִישֶׁהוּ אוֹמֵר: הוּא בֶּטַח מֵאֵלֶּה, הַמִּתְנַחֲלִים)
יֵשׁ לִפְעֹל לְפִי הַכְּלָלִים

מַה יִּקְרֶה עַכְשָׁיו, הוּא שוֹאֵל-רוֹעֵד
וְעוֹנִים: הַכֹּל כְּבָר קָרָה
כָּעֵת נְתַשְׁאֵל כָּל עֵד
וְנָקִים וַעֲדַת חֲקִירָה
אֶצְלֵנוּ זֶה מִקְצוֹעִי
(דֶּרֶךְ אַגַּב, זוּז, עַכְשָׁיו זֶה שֶׁטַח צְבָאִי)

בְּגוּשׁ דָּן, בָּעֶרֶב, בְּלִי מַסֵּכָה
הוּא נִכְנָס לַפָּאבּ, וּבַחֲשֵׁכָה
מַזְמִין סֵפֶל בִּירָה, וּבִלְחִישָׁה
מְתַקֵּן: לֹא אֶחָד. תִּמְזְגִי שְׁלֹשָׁה.
רַק תּוֹצֶרֶת חוּץ. לְשֶׁלָּנוּ יֵשׁ טַעַם אָיֹם
(וּבְכָל מִקְרֶה, כְּבָר טָעַמְתִּי מִזֶּה הַיּוֹם)

4.8.2009 י"ד-ט"ו אב תשס"ט

לא יודע אם זה פסימי-בכייני או אופטימי-פתטי. כנראה שניהם ביחד. פתאום נכתב מין שיר כזה, בדרך לעבודה בכרמיאל (אחרי נופש משפחתי קצרצר, אבל זה לאו דווקא קשור).
האם הבחנתם באיזכורים למקורות למיניהם?

כ"ג סיוון תשס"ט 15.6.2009

טוב, אני אוהב כששירי מתפרסמים. עדיף בעיתונים ספרותיים, אך "באין מכולת - נאכל פת סולת" (כמאמר דב גפונוב ז"ל).

תרגומי לכתובת היוונית שנחרטה (על-פי האגדה) על קברו של המתמטיקאי היווני דיופנטוס פורסם כחלק ממאמר מתמטי של אדם בשם יוסי אלרן - בעיתון המדעי-פופולרי (פופולרי תרתי-משמע!) "גלילאו".

כמה נחמד.
נ.ב.: התרגום נעשה במקור עבור הסטודנטים שלי בקורס "חשיבה מתמטית יצירתית" והובא ביומן זה כאן.

אז הנה, הקלטתי עוד שיר אחד - גם כן מסדרת שירי הילדים כאילו. אשמח לתגובות.

יום ההולדת של תום (מילים)

אוּלַי הַיּוֹם דְּבַר-מָה יָזוּז בַּנְּשָׁמָה
אוּלַי הַיּוֹם דְּבַר-אֱלֹהִים יִשָּׁמַע
אֲבָל הַיּוֹם לְפִי שׁוּם לוּחַ-שָׁנָה
לֹא נִשְׁתָּנָה
מִיּוֹם אַחֵר
וְרַק רָחוֹק מִהֶבְזֵקֵי-עֲדָשׁוֹת
מִמַּבָּטָם שֶׁל כַּתָּבֵי-חֲדָשׁוֹת
לְאוֹר הַיּוֹם מוּל חֲנֻיּוֹת אֲדִישׁוֹת
הֵם מַפְסִיקִים לְהִסְתַּתֵּר:

בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים
בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים
הַנְּבִיאִים הוֹלְכִים בְּשׁוּרָה
כִּמְעַט בִּלְתִּי-נִרְאִים
כִּמְעַט לֹא נִשְׁמָעִים
וּבְכָל-זֹאת מַרְגִּישִׁים לֹא רַע.

שָׁנִים אַלְפַּיִם בְּחֶשְׁכַּת-מְעָרָה
בְּלִי רֵיחַ-פֶּרַח אוֹ חִיּוּךְ נַעֲרָה
רַק קוֹל רוֹעֵם וְצִפִּיָּה לִבְשׂוֹרָה
שֶׁאֵחֲרָה מְאֹד מְאֹד
וְאָז בַּגְבוּל שֶׁבֵּין "יֶשְׁנָם" לְ"אֵינָם"
הַקּוֹל הַזֶּה אֲשֶׁר רָעַם בְּאָזְנָם
פִּתְאֹם לוֹחֵשׁ "אַתֶּם כָּאן לֹא לְחִנָּם
צְאוּ לָעוֹלָם וְנַעֲבֹד":

בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים
בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים
הַנְּבִיאִים הוֹלְכִים בְּשׁוּרָה
אוֹטוֹבּוּסִים נוֹסְעִים
וְהַנּוֹסְעִים יוֹצְאִים
וְאֵלֶּה עוֹד פּוֹסְעִים בַּשְּׂדֵרָה

"עוֹלָם צוֹלֵעַ עַל רַגְלוֹ הַפְּצוּעָה
עוֹלָם חוֹלֶה וּבְיַדְכֶם רְפוּאָה
אוּלָם מָלֵא לֹא תַאַסְפוּ בִּלְחִישָׁה:
שְׁנַיִם-שְׁלֹשָׁה -
גַּם זוֹ פְּתִיחָה"
אֶחָד אֶחָד הֵם נַעֲנִים לַקְּרִיאָה
כִּי נְבִיאִים מַאֲמִינִים בִּנְבוּאָה
וְהֵם הוֹלְכִים וְעַל רֹאשָׁם הַשְּׁקִיעָה
וְאַחֲרֶיהָ עוֹד זְרִיחָה

...בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים
בִּרְחוֹב הַנְּבִיאִים
הַנְּבִיאִים הוֹלְכִים בְּשׁוּרָה
אֶת יְדֵיהֶם נוֹשְׂאִים
בְּרַגְלֵיהֶם רוֹקְעִים
וְלִפְעָמִים פּוֹצְחִים בְּשִׁירָה...

9.5.2009 ט"ז אייר תשס"ט

היום יצא לי לקפוץ לזמן קצר לאולפן הביתי של _bard_ ושם הקלטתי שלושה שירים חדשים:

1. שיר השמורה (מילים)
   
2. המשחק (מילים)
   
3. דליה :) (מילים)
   

אשמח מאד לתגובתכם.

שלכם בזריזות, אלי.

(דליה)

הִיא חֲזָקָה כְּמוֹ פִּיל - דָּלִיָּה-לִיָּה!
וּמְהִירָה כְּמוֹ טִיל - דָּלִיָּה-לִיָּה!
פַּעַם הִיא יָשְׁבָה לַחְפֹּר -
תּוֹךְ דַּקָּה יָצָא לָהּ בּוֹר
שֶׁדַּרְכּוֹ הִגַּעְנוּ עַד אוֹסְטְרָלִיָה-לִיָה!

עִם חִיּוּכִים בְּלִי סוֹף - דָּלִיָּה-לִיָּה!
עַל הָעֵצִים כְּמוֹ קוֹף - דָּלִיָּה-לִיָּה!
לְמֵרוֹץ סוּסִים בְּלִי סוּס
נִכְנְסָה לְלֹא הִסּוּס,
רָצָה וּמִיָּד קִבְּלָה מֵדַלְיָה-לִיָה!

הִיא אַמִּיצָה כְּמוֹ חִי"ר - דָּלִיָּה-לִיָּה!
וַעֲדִינָה כְּמוֹ שִׁיר - דָּלִיָּה-לִיָּה!
וּכְשֶׁרַק רוֹאִים אוֹתָהּ,
עַל כֻּלָּם הִיא מַשְׁלִיטָה
אֵיזֶה מַצַּב-רוּחַ לֹא-נוֹרְמָלִי-יָלִי-יָה!

הִיא מִתְגּוֹרֶרֶת אֶצְלֵנוּ בַּשְּׁכוּנָה
וּמְשַׁגַּעַת אֶת כָּל הַמְּדִינָה!
הִיא אוּלַי יַלְדָּה קְטָנָה,
אַךְ הִנֵּה הַמַּנְגִּינָה
שֶׁחִבַּרְנוּ מַתָּנָה
לְ- דָלִיָּה-לִיָּה!

ה' אייר תשס"ט

מין שיר משחקי תפקידים ליום הזיכרון.

משחק

פְּתַח אֶת הַדֶּלֶת, כַּנֵּס לָאוּלָם,
שֵׁב עַל כִּסֵּא וְשַׂחֵק עִם כֻּלָּם.
זֶה שֶׁבְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן הֶעָגֹל,
הוּא הַמַּנְחֶה הַשּׁוֹלֵט עַל הַכֹּל.

עִם הַמַּנְחֶה תּסַכֵּם בְּשִׂיחָה
אֵיךְ תִּוָּלֵד, בּאֵיזוֹ מִשְׁפָּחָה.
אֶת רְצוֹנךָ יְכַבֵּד הוּא, אֲבָל
לֹא יְגַלֶּה מַה צּוֹפֵן הַגּוֹרָל.

מִי שֶׁנּוֹלָד – מְהַמֵּר עַל חַיָּיו
וְהַמַּנְחֶה שׁוּם דָּבָר לֹא חַיָּב.
אִם כְּבָר אַתָּה מִצְטָרֵף לַמִּשְׂחָק,
אַל תִּתְפַּלֵּא אִם לְפֶתַע יֻפְסַק.

חַם הַמּוֹשָׁב בַּכִּסֵּא הַשְּׁמִינִי:
שָׁם לִפְנֵי רֶגַע יָשַׁבְתִּי אֲנִי.
שֵׁב, תֵּהָנֶה וְתַכִּיר חֲבֵרִים.
לִי יֵשׁ עַכְשָׁיו מִשְׂחָקִים אֲחֵרִים.

כֵּן, בְּהֶחְלֵט. כֵּן, בְּהֶחְלֵט.
יֵשׁ יִתָּרוֹן לַלּוֹמֵד מֵהַמֵּת.

כֵּן, בְּהֶחְלֵט. כֵּן, בְּהֶחְלֵט.
זְמָן לְהַתְחִיל, לְסַיֵּם וְלָצֵאת.

ד' אייר תשס"ט 28 אפריל 2009

שיר השמורה

סַפְּרִי נָא, סַפְּרִי נָא, פָּרָה יְקָרָה:
בְּאֵיזוֹ צוּרָה נִכְנָסִים לַשְּׁמוּרָה?
סַפְּרִי נָא, סַפְּרִי נָא, פָּרָה יְקָרָה:
כֵּיצָד נִכְנָסִים לַשְּׁמוּרָה?

- מוּ-מוּ-מוּזָר מְאֹד שֶׁאַתֶּם שׁוֹאֲלִים!
אַתֶּם, כַּנִּרְאֶה, קְצָת מְבֻלְבָּלִים:
יֵשׁ הַרְבֵּה שְׁבִילִים שֶׁלַּשְּׁמוּרָה מוֹבִילִים
וְאַף אֶחָד מֵהֵם לֹא בָּרֶפֶת שֶׁלִּי.
כָּאן יֵשׁ רַק תִּקְרָה וְקִירוֹת וְרִצְפָּה -
אוּלַי תִּסְתַּכְּלוּ בְּמַפָּה?

סַפְּרִי נָא, סַפְּרִי נָא, כִּבְשָׂה יְקָרָה:
בְּאֵיזוֹ צוּרָה נִכְנָסִים לַשְּׁמוּרָה?
סַפְּרִי נָא, סַפְּרִי נָא, כִּבְשָׂה יְקָרָה:
אֵיפֹה הַכְּנִיסָה לַשְּׁמוּרָה?

- מֶה-מֶה-מְאֹד מוּזָר שֶׁאַתֶּם שׁוֹאֲלִים!
אַתֶּם, כַּנִּרְאֶה, קְצָת מְבֻלְבָּלִים:
יֵשׁ הַרְבֵּה שְׁבִילִים שֶׁלַּשְּׁמוּרָה מוֹבִילִים
וְאַף אֶחָד מֵהֵם לֹא בַּדִּיר שֶׁלִּי.
הָאַיִל שֶׁלִּי עוֹד מְעָט מִתְעַצְבֵּן -
אוּלַי תִּסְתַּכְּלוּ בְּמַצְפֵּן?

הוֹי, שִׂיחַ נֶחְמָד שֶׁל קִדָּה שְׂעִירָה,
סַפֵּר לָנוּ אֵיךְ נִכְנָסִים לַשְּׁמוּרָה.
מְעָט הִתְבַּלְבַּלְנוּ, עַכְשָׁיו אֵין בְּרֵרָה -
אֲנַחְנוּ זְקוּקִים לְעֶזְרָה!

- אוֹי-אוֹי-אוֹי-אוֹי לָכֶם אִם אַתֶּם צְרִיכִים
לְקַבֵּל הוֹרָאוֹת-הַגָּעָה מִצְּמָחִים!
אֲנִי לֹא מַכִּיר שׁוּם דְּרָכִים לִשְׁמוּרוֹת,
אֲנִי בְּחִנָּם מְחַלֵּק רַק דְּקִירוֹת.
וְאִם מִשּׁוּם-מַה זֶּה לָכֶם לֹא מַתְאִים -
אוּלַי תִּסְתַּכְּלוּ בִּשְׁלָטִים?

- סַפְּרוּ לִי, סַפְּרוּ: אֵיךְ הָיָה הַטִּיוּל?
הֲאִם נֶהֱנֵיתֶם הַיּוֹם בַּמַּסְלוּל?
הֲאִם בִּשְׁבִילְכֶם זוֹ הָיְתָה חֲוָיָה?
סַפְּרוּ לִי כָּל מַה שֶּׁהָיָה!

- מָה-מָה-מַמָּשׁ נֶהֱנֵינוּ הַיּוֹם בַּמַּסָּע,
רָאִינוּ פָּרָה וְקִדָּה וְכִבְשָׂה,
פָּגַשְׁנוּ בַּדֶּרֶךְ הֲמוֹן חֲבֵרִים,
שָׁמַעְנוּ מֵהֵם כָּל מִינֵי סִפּוּרִים,
וְזֶה שֶׁבִּכְלָל לֹא מָצָאנוּ שְׁמוּרָה -
נוּ טוֹב, זֶה מַמָּשׁ לֹא נוֹרָא!

18 אפריל 2009

מה דעתכם?

אָבִי, אָבִי!.. - וְלֹא רָאָהוּ עוֹד.
...וְלֹא רָאִיתִי. לֹא רוֹאֶה עֲדַיִן.
אַתָּה תָּמִיר מְאֹד, צָעִיר מְאֹד,
יָפֶה מְאֹד - אֲבָל סָמוּי מֵעַיִן.

אָבִי, אָבִי!.. - מַה טּוֹב וּמַה נָּעִים:
אַתָּה בָּרִיא. שׁוּב לֹא תִפֹּל.אֵין פַּחַד.
הָיִיתִי מֵת מֵרֹב גַּעֲגוּעִים
אֲבָל בֵּית-הָעַלְמִין מָלֵא גַּם כָּכָה.

אָבִי, אָבִי!.. - וְלֹא נָרִיב יוֹתֵר.
לְכָךְ קִוִּיתִי - וְלֹא כָּךְ שִׁעַרְתִּי.
אַתָּה עַכְשָׁיו יוֹדֵעַ לְוַתֵּר.
אֲנִי - רוֹצֶה גַּם כֵּן, אֲבָל אֵחַרְתִּי.

אָבִי, אָבִי!.. - הַנְּחָלִים הוֹלְכִים
לַיָּם. אוֹ לַמּוֹבִיל. אוּלַי לַבֶּרֶז.
אֲנַחְנוּ נִפָּגֵשׁ, כָּךְ מַבְטִיחִים:
הֵיכָן-שֶׁהוּא, מֵעֵבֶר לַדַּבֶּרֶת,

מֵעֶבֶר לַתִּקְוָה וְלַטֵּרוּף
תָּבֹא וְתַעֲנִיק לִי עוֹד לִטּוּף.

כ"ב שבט תשס"ט, ארבע שנים לפטירתו - 16 פברואר 2009

ובכן, שלשום לבתי הבכורה איה מלאו 9 (לפי הלוח הלועזי), וכתבתי לה שיר שאני רוצה לפרסם כאן.
בְּעִקְבוֹת

בְּעִקְבוֹת כָּל מַה שֶּׁיָּפֶה,
בְּעִקְבוֹת כָּל מַה שֶּׁנָּכוֹן,
בְּעִקְבוֹת צִמְחֵי הַמַּרְפֵּא,
בְּעִקְבוֹת קַשְׂקַשׂ הַדְּרָקוֹן
עַל גַּבֵּי מַרְבָד מְעוֹפֵף
עִם נָחָשׁ, חָתוּל וְלַפִּיד -
כִּי רַק בָּךְ בָּחַר מְכַשֵּׁף:
בְּיָדֵךְ גּוֹרַל הֶעָתִיד,

כִּי אָתְּ בַּת תֵּשַׁע,
אַתְּ מַצִּילָה
מִפְּנֵי הָרֶשַׁע אֶת הָעוֹלָם.
עַד קְצֵה הַקֶּשֶׁת
שׁוֹפָר, נַגֵּן
כִּי אַתְּ הַקֶּשֶׁר וְהַמָּגֵן
שֶׁל כָּל חַסְרֵי הַיֶּשַׁע:
כִּי אָתְּ בַּת תֵּשַׁע.

הַמַּסָּע רְצוּף סַכָּנָה.
מִפְלָצוֹת בַּדֶּרֶךְ רוֹבְצוֹת.
אַתְּ פּוֹחֶדֶת – וּמְבִינָה
שֶׁרַק אַתְּ תּוּכְלִי לַחֲצוֹת
שְׁנֵי יַמִּים, שָׁלֹשׁ יַבָּשׁוֹת
אֶל הַהַר בּוֹ פֶּרַח הָאֵשׁ
יְמַלֵּא שָׁלֹשׁ בַּקָּשׁוֹת
אִם תֵּדְעִי נָכוֹן לְבַקֵּשׁ:

כִּי אָתְּ בַּת תֵּשַׁע,
אַתְּ מַצִּילָה
מִפְּנֵי הָרֶשַׁע אֶת הָעוֹלָם.
עַד קְצֵה הָעֶרֶב
שׁוֹפָר, נַגֵּן
כִּי אַתְּ הַחֶרֶב וְהַמָּגֵן
שֶׁל כָּל חַסְרֵי הַיֶּשַׁע:
כִּי אָתְּ בַּת תֵּשַׁע.

עֶרֶב יוֹם קָשֶׁה וּמֻצְלָח
מֵהַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה
שׁוּבִי עִם הַפֶּרַח שֶׁלָּךְ
לַשַּׁלְוָה שֶׁל סוֹף הַרְפַּתְקָה.
כְּשֶׁתִּזָּכְרִי מִמֶּרְחָק
לֹא תָּמִיד תּוּכְלִי לְנַחֵשׁ
אִם כָּל זֶה אֱמֶת אוֹ מִשְׂחָק...
...אַךְ הִנֵּה הוּא, פֶּרַח הָאֵשׁ!
וְאָתְּ בַּת תֵּשַׁע...

נ.ב.: למעוניינים, השיר אכן מבוסס על משחק תפקידים שאנו משחקים ביחד, היא ואני...

מזמן לא כתבתי. האמת, הארועים בחברון וכיסויים התקשורתי הכו אותי בתדהמה.

תגידו, מאין הטענה האידיוטית שאי אפשר להשוות אף אחד לנאצים? הטכנולוגיה היא אותה טכנולוגיה, אז למה להעמיד פנים שלא למדנו מאום?

היטלר התחיל את שלטונו בשריפת הרייכסטאג, בה האשים את מתנגדיו. האם זה שונה במשהו מהמתרחש כאן? לא ממש.

תחילה מנסים לעקור את תושבי בית השלום בחברון בטענת-שווא שהבית אינו שלהם. כשזה לא מצליח (הקלטת מוכיחה מעבר לכל ספק שהבית נמכר, ודעת הקהל מתחילה לנטות באופן חשוד בכיוון ה"לא-נכון-לא-נאור-לא-דמוקרטי"), משנים בכלי התקשורת את שם הבית ל"בית המריבה". כי הרי מריבה זה לא טוב ושלום זה כן טוב, אז אנשים אולי ירצו להפסיק את המריבה ולפנות את הבית. אגב, מה יקרה אם אני אתחיל מיוזמתי לקרוא, למשל, לארגון הקיצוני של יריב אופנהיימר "מריבה עכשיו", במקום השם שבו הוא מכנה את עצמו? הרי גם ל"שלום עכשיו" אין כל קשר לשלום ממש.

כשגם זה לא עוזר, לפתע מתחילים דיווחים שהתושבים היהודים בבית הם רעים. מתגרים בחיילים, מחללים קברי ערבים ובכלל מתנהגים בצורה שתמיד היתה אופיינית דווקא לצד השני. מופיעים רעולי פנים מסתוריים שאיש אינו מכיר, אך ברור לחלויטן שהם מתנחלים - כי הרי הם רעים, ומתנחלים הם רעים, כידוע לכל.

והיתר הסטוריה.

אה, כן. זאב בראודה שהואשם ב"ירי בפלסטינים" (חסרי ישע, אלא מה) הוא אדם שהוקף ע"י קהל פורעים שאיימו על חייו. כדי להציל את עצמו הוא ירה בנשקו. זה נקרא "ירי בפלסטינים", מסתבר. אני חושב שבאיזה שהוא מובן איום ומעוות, שני הישראלים שנרצחו בלינץ' ברמאללה היו בני מזל. אילו הם היו יורים להגנתם הם היו יושבים בכלא על "ירי בפלסטינים".

* * *

אתם יודעים שבעצם רציתי לומר לכם משהו אחר - שהאתר שלי באינטרנט, khatul.israel.net, עומד להיעלם מהאויר? זה מה שרציתי לומר. אבל מה שעמד תקוע כעצם בגרוני, זה מה שיצא. אז לא אספר לכם שהאתר שלי עומד להיעלם, כי סך הכל יש בארצנו אתרים אחרים, חשובים לא פחות, שנעלמים. ולא באינטרנט.

פנינה רוזנבלום פתחה את הודעתה על הצטרפות לליכוד במילים "באתי מלמטה".
זה רק אני או שזו אחת האמירות הכי דו-משמעיות בפוליטיקה בזמן האחרון?

...מתחדשות רשומותי בנושאי חינוך מחוננים וכל הקשור בכך.

היום פתחנו את השנה ב"מרכז מדע ודעת" ביום נושא: כל מורה עשה פעילות, ולקראת סוף היום התלמידים נדרשו לנחש, מה משותף ל"לאן שוקעת השמש" (למעשה, היא שוקעת במערב רק פעמיים בשנה!), "סטיגמת המסקינג-טייפ" (מה אפשר לעשות בו חוץ מלהדביק) ו"פרדוקס כוכבי" (איך זה שיש אין-סוף אור בחלל ואנו רואים בעיקר חושך). [מה משותף? תשובה בסוף]

בפעילות שלי, "סיפורי הברון", עשיתי לילדים (כיתות ה'-ו') היכרות עם הברון מינכהאוזן, אלוף השקרנים, ולאחר מכן סיפרתי להם סיפור-מינכהאוזן פרי עטי. התלמידים, שהתחלקו לקבוצות, נדרשו למצוא את כל השקרים בסיפור. סימון נכון של שקר כשקר זיכה אותם ב-10 נקודות, אך טענה שאמת היא שקר הביאה לקנס של 15 נקודות, בעוד ששתיקה (אי-סימון של שקר כשקר) לא העלתה ולא הורידה.
המתח היה באויר. כדי לשתף גם אתכם, קוראים יקרים, אני מביא בזאת את סיפורו החדש של הברון מינכאוזן.

* * *

בבוקר אביבי אחד בשנת 1912 , ביום רביעי, עמדתי בנמל ניו-יורק והתכוננתי להפליג לאנגליה. השמיים היו בהירים והראות נקייה: יכולתי להבחין בבירור בפסל החירות המפורסם ובלפיד בידו השמאלית.
חשבתי על המסע המצפה לי. כל כך אהבתי מסעות! אהבת המסעות היתה, בעצם, הסיבה שבגללה הוזמנתי לאנגליה: המלכה ויקטוריה שמעה רבות על מעללי המרשימים והואילה להזמין אותי ללונדון, לספר על מסעותי לכל המי ומי של אנגליה במסיבה יוקרתית בארמון הלובר, בין יצירות האמנות הנדירות ותכשיטי המלוכה יקרי-הערך.
הבטתי בשעוני הנאמן: הספרות שהופיעו עליו היו 12:34:56. "גם זה סימן למזל טוב", אמרתי לעצמי.
התור הארוך התקצר במהירות ומצב-רוחי רק השתפר והשתפר. סוף סוף יכולתי לראות את האוניה. גדולה ומרשימה, היא התנשאה מולי כמו הר ועל צידה היו רשומות שש אותיות מוזהבות שהרכיבו את שמה: ט-י-ט-נ-י-ק.
"איזה שם מוצלח לספינה", התלהבתי. "טיטניק – כמו הטיטנים במיתולוגיה היוונית. הרי אלה היו יצורים אדירים וכל-יכולים שהצליחו להתגבר אפילו על אלי האולימפוס וכלאו אותם מתחת לאדמה! הרי אפילו המין האנושי, לפי האמונה היוונית, נוצר על-ידי אחד מהטיטנים – פרומתיאוס. ספינה כזאת, אני בטוח, תצליח להתגבר על כל מכשול בזמן המסע, ותביא אותי ללונדון בבטחה".
נזכרתי בלונדון ולפתע התמלאתי דאגה. האם אקבל את החדר האהוב עלי במלון שעל חוף הים? חפרתי בתיק עד שמצאתי את מכשיר הטלפון והתקשרתי ללורד בלפור, שדרכו נמסרה לי הזמנת המלכה. הלורד החביב הרגיע אותי שחדרי מוזמן וממתין לי, ונרגעתי. בינתים הגיע הזמן לעלות על האוניה, ומסעי התחיל.
ההפלגה היתה חוויה אחת גדולה. בבוקר הייתי יוצא לסיפון ועושה התעמלות – אני מאמין גדול בשמירה על כושר גופני. אחר כך הייתי יורד לחדר האוכל, צופה במהדורת החדשות ואוכל ארוחה טעימה שבישל השף של האוניה. חלק ניכר מהיום ביליתי כשאני מסתכל בנופים המדהימים שמסביבי, ונהנה מהשקט הנפלא של האוקיינוס, שאכן הצדיק את שמו "האוקיינוס השקט". לפעמים הייתי פותח את ספרו של פרופסור אלברט איינשטיין שהבאתי איתי למסע כדי לשפר את ידיעותי בכימיה. בערב הייתי מבלה בריקודים בדיסקוטק של האוניה – או מפטפט עם רב החובל מר סמית, שהואיל מדי פעם להקדיש לי מזמנו.
לילה אחד, כאשר אנגליה כבר נראתה באופק, שמעתי לפתע קול נשי הצועק "הצילו!"
בלי לחשוב הרבה, זינקתי אל המים ותיכף ראיתי נערה יפת מראה שנאבקה נואשות בגלים. נזכרתי שכבר ראיתי אותה כמה פעמים על הסיפון.
חיבקתי את הנערה בשתי ידי. עתה היה עלי לחזור לספינה. אך אבוי! איש לא היה על הסיפון – כולם היו או בדיסקוטק, או בחדר-האוכל, או במיטות. נזכרתי איך במלחמת העולם הראשונה, ברוסיה, נחלצתי במצב דומה כאשר משכתי בחוזקה בשערותי ושלפתי את עצמי מהביצה. אבל גם את זה לא יכולתי לעשות! הגלים היו כה סוערים, שנאלצתי לאחוז בנערה היפה בשתי ידי, ולא היתה לי יד פנויה!
לפתע הבריק במוחי רעיון. לא סתם אני מתאמן כל בוקר! כופפתי במים את ברכי וביצעתי את הקפיצה החזקה ביותר שעשיתי מעודי. מרוב עוצמת הקפיצה, רגלי נהדפו מהמים ומצאתי את עצמי מזנק לאוויר כשהנערה בידי. כמובן שזה לא היה עוזר לי, כי הייתי נוחת חזרה במים! אך ברגע שהייתי באוויר, הרוח עזרה לי והעיפה אותי ואת הנערה ישר אל הסיפון. בלי להרפות ממנה לרגע, הבאתי אותה לתאי ואפשרתי לה להתחמם.
כאשר הגענו בשלום ללונדון, ירדנו מסיפון האונייה שלובי ידיים. באותו היום מיהרנו לכנסיית הקבר המפורסמת ונרשמנו לנישואין. הודות ליחסה הטוב של המלכה אלי, זכינו אפילו לקבל ברכה אישית מהאפיפיור!
מאז אנו חיים באושר ובעושר. ולמרות ההרפתקאות הרבות שעברתי מאז, אני נזכר באותו מסע נפלא בחיוך – הרי הוא הביא לי את אהבת חיי ואם נכדיי – אשתי האהובה, הברונית מינכהאוזן.

* * *
( ואיך הם ענו? )
בסך הכל הילדים הצליחו לא רע.
אגב, הנושא המשותף של היום היה פשוט ( מה? )

בשבועון "מקור ראשון" של היום, במוסף "דיוקן", כותב עלי צור ארליך (יוצר מעניין ושנון בזכות עצמו, ובעל הטור המבריק "טור ארליך"):
( ייסורי מלחמה )
תודה, צור!